"ידעתי שהגיוס שלי בעייתי. שילמתי מחיר", אומר טוראי ב’ (20), כיפת קטיפה שחורה לראשו וחתימת זקן מעטרת את פניו. “בוא נגיד שסוג החבר’ה שהייתי איתם, כבר לא יהיו איתי בקשר. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה דחייה, פשוט דרכינו נפרדו, אם אתה רוצה להגדיר את זה בצורה יותר נחמדה. גם מבחינה משפחתית אני עכשיו לא כל כך גר בבית".
המסלול אשר ב’ וטראוב מצויים בו נכלל במסגרת תוכנית שח"ר (שילוב חרדים - ע"ר): חצי שנה אינטנסיבית מבוקר עד לילה, שבסופה יהפכו מתכנתים לכל דבר ועניין. הם אומנם רק החלו את שירותם הסדיר, אבל כבר מביטים קדימה ליום בו ישתחררו ובתקווה ישתלבו בעולם ההייטק לאחר שצברו ניסיון וידע.
“ללא ספק, קשה להם", סגן פינגר אומר, “וללא ספק יש חששות, אבל אני חושב שבסוף הקורס הם יוצאים אחרת, גם מבחינת הביטחון העצמי. ברור שהם לא מגיעים לסביבה נוחה כמו שהייתה להם בבית. הם יודעים שיצטרכו השלמות במתמטיקה ובאנגלית - והם יקבלו את זה. מנהלת חרדים מחויבת לתת לכל חייל חרדי בצה"ל איזושהי הסמכה מקצועית. תכנות זה האליטה מבחינת הקצה שחרדים יכולים להגיע בצבא, אבל גם לכלל הציבור הזה שמתגייס אנחנו מחויבים לתת הסמכה. בין שזו אלקטרוניקה, חשמל או ניהול רשת. נותנים להם הסמכה מקצועית, כדי שבסוף נוכל להכניס חרדים לשוק העבודה".
“לא אבחן אותם על ידע בתכנות, כי אני לא מצפה שיהיה להם כזה. בנינו מיונים שבוחנים פוטנציאל. למשל שפת תכנות פיקטיבית שאני מלמד אותם ואז בוחן אותם עליה. אני בוחן אותם מן הסתם באנגלית ועושה להם מבחנים פסיכוטכניים. מי שעובר את זה יקבל עוד מיון, שזה קורס רשתי באינטרנט עם סרטונים של מדריכים שלנו – קח חודש ללמוד אותו, תלמד שפת C, תחזור אלי בעוד חודש למבחנים. בסוף יוצא ש־25%־30% יגיעו אלי לקורס תכנות".
“צה"ל לא בא לעשות טובה. בסוף הוא צריך לנצח את המלחמה הבאה. הוא לא יאפשר שמתכנתים שמפתחים מערכות שליטה ובקרה לחיילים קרביים ואוגדות מבצעיות ומטוסים וטנקים יהיו לא טובים, רק כדי להגיד שעשיתי משהו בשביל החברה. לפני עשור לא האמנו שזה יהיה כל כך מוצלח".
“לדעתי כן. כי הציבור מבין בסוף שאנשים צריכים לצאת לעבוד, להתפרנס, יש מסלול חיים שצריך לעשות אותו. בבית הספר לומדים, בצבא תורמים. לאחר מכן אתה עוזר לעצמך גם על ידי השירות הצבאי וגם על ידי הלימודים. זה המסלול. אם יש היום ארבע ישיבות הסדר חרדיות, אני בטוח שבתוך שלוש שנים יהיו לנו כפול מזה".