"ידעתי שהגיוס שלי בעייתי. שילמתי מחיר", אומר טוראי ב’ (20), כיפת קטיפה שחורה לראשו וחתימת זקן מעטרת את פניו. “בוא נגיד שסוג החבר’ה שהייתי איתם, כבר לא יהיו איתי בקשר. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה דחייה, פשוט דרכינו נפרדו, אם אתה רוצה להגדיר את זה בצורה יותר נחמדה. גם מבחינה משפחתית אני עכשיו לא כל כך גר בבית". 

במקור הוא מבית שמש, בן למשפחה חרדית מעומק העולם הליטאי, הכל כולל הכל. אלא שבחצי השנה האחרונה הוא כבר אינו מגיע לשם, הוא מספר בקול שקט, ביישני כמעט. את ימיו הוא מעביר בבית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר שבלב רמת גן – בסמ"ח, בקיצור צבאי. את לילותיו הוא עושה לא רחוק משם, בחדר קטן בבית החייל שהוקצה לו גם כחייל בודד. 
 

העובדה שהוא במסלול המהיר לאחד התפקידים היוקרתיים שיש לצה"ל להציע כיום לחיילים מבית חרדי אינה משנה למשפחתו. לא בינתיים, לפחות. “יש אנשים שהחשיפה שלי פחות נעימה להם", הוא מסביר מדוע ביקש ששמו ותמונתו לא יפורסמו. “באיזשהו מקום זה כדי לא לפגוע בהם". בכיתת התכנות של ב’, קרוואן קטן על גבעה שמשקיפה על רמת גן מפה ועל בני ברק משם, לומדים כ־25 תלמידים, כולם בנים למשפחות חרדיות שמוסיפים לנהל אורח חיים חרדי גם בתוך המסגרת הצה"לית, חלקם עם אישה וילדים.
 

ב’ אינו היחיד בקרב חבריו שסובל מניכור משפחתי בעקבות ההחלטה להתגייס לצה"ל. “החלק העצוב הוא שלפעמים זה יכול להיות ילד בן 15 שההורים שלו יגידו: ‘אוקיי, נפרדו דרכינו’", אומר סגן חיים זילברשלג (28) ממינהלת גיוס חרדים. גם הוא חרדי מבטן ומלידה שהחל בחיל התקשוב. אחרי מסלול של שנתיים ויציאה לקצונה, הוא אמון על איתור חרדים כמו ב’ כדי לגייסם למקצועות האטרקטיביים שיש לחיל להציע, ומלווה אותם גם במסלול המפרך עד לשיבוצם ביחידות הטכנולוגיה שאליהן הם מיועדים. “לפעמים אלה חבר’ה שהיו במצבים יותר קיצוניים, ברחוב, עכשיו בצה"ל יש להם מסגרת, וההורים עדיין מנתקים קשר", הוא אומר.
 

לא אצל כל החרדים בכיתה של ב’ זה המצב. “אצלי דווקא הייתה פחות הקרבה, נקרא לזה", אומר נדב טראוב (22) שעומד לצד ב’ במגרש חניה קטן מול הכיתה. גם הוא בן למשפחה ליטאית, מבני ברק, ואף לגופו מדי צה"ל. “האידיאל בבית זה לשבת וללמוד כמה שיותר, אבל בחרתי בדרך שגם ההורים שלי מבינים אותה. למדתי שבע שנים בישיבה, הרגשתי שמספיק, ורציתי להיכנס לשוק העבודה כמה שיותר מהר. בתור חרדי שלמד בישיבות, אתה צריך עכשיו להשלים בגרויות ופסיכומטרי ואוניברסיטאות, וזה לוקח הרבה זמן והרבה פעמים גם בלתי אפשרי. פה הצבא נותן מסלול מצוין. הם מכבדים ותומכים".

"האידיאל אצלנו זה ללמוד כמה שיותר". חיילי התוכנית, צילום: יוסי אלוני"האידיאל אצלנו זה ללמוד כמה שיותר". חיילי התוכנית, צילום: יוסי אלוני

רחוק מהבית

המסלול אשר ב’ וטראוב מצויים בו נכלל במסגרת תוכנית שח"ר (שילוב חרדים - ע"ר): חצי שנה אינטנסיבית מבוקר עד לילה, שבסופה יהפכו מתכנתים לכל דבר ועניין. הם אומנם רק החלו את שירותם הסדיר, אבל כבר מביטים קדימה ליום בו ישתחררו ובתקווה ישתלבו בעולם ההייטק לאחר שצברו ניסיון וידע. 

עד שזה יקרה יהיה עליהם לעבור כמה משוכות שחייל ממוצע לא בהכרח מתמודד איתן: לא רק ניכור מהסביבה הקרובה לעתים, אלא אף העובדה שהתפקיד דורש ידע מקדים שלבוגרי עולם הישיבות החרדיות לרוב אין, למשל הבסיס של אנגלית ומתמטיקה. 
 

“הם באים מהישיבה ואין להם הרבה ידע, לא תמיד יש להם בגרויות", אומר סגן עומר פינגר (25), מפקד הקורס. “אבל על ידי מיונים שבוחנים פוטנציאל בלבד, לפי קוגניציה ופסיכוטכניקה, אני יכול לדלג על כל השלב של לימודי ליבה ובגרויות, ומאפס ל־100 תוך חצי שנה להכשיר מתכנת שיפתח משהו כמו מערכת ההתרעה של מדינת ישראל". 
 

במובן זה, הוא אומר, דווקא לעובדה שבאו מהעולם החרדי יש מעלה שלאחרים אין בהכרח. על הבור בלימודי הליבה מפצים כישורי אוריינות שצברו לאורך שנות הלימוד, רכונים על דף גמרא. כל שנדרש עתה, הוא אומר, הוא להחליף את סוגיות התלמוד בסוגיות של שפת C. “לימודי הגמרא והעובדה שהם למדו כל היום בישיבה מקנים להם יכולות למידה שגם בתיכון לא תמצא", פינגר אומר. “הם יושבים מהבוקר עד הלילה ולומדים. הם באים עם יכולת גבוהה, וללמוד הם יודעים. זה מדהים. הם מקצועיים בטירוף".
 

מערכות התקשוב נועדו לאפשר תקשורת משוכללת בתנאי שטח, גם מאתגרים, בין כל מי שצריך: העורף עם החזית, יחידות לוחמות בינן לבין עצמן, המטכ"ל והשטח. מטבע הדברים, הן עוסקות לעתים במידע מסווג שאליו החיילים של פינגר נחשפים בשלב די מוקדם במסלול, ונוגעות לכלל היחידות הצה"ליות, כפי שמשתקף ממניפת המדים שלגופם.
 

בשבוע שעבר, בכיתת הקרוואן, הם ישבו בקבוצות קטנות מול מסכי המחשב במדים של חיל הים, חיל האוויר וזרוע היבשה, כחלק מפרויקט מסכם. המטרה: תכנות מערך דמה שיאפשר מתן תמונת מצב למטכ"ל בקריה על הכוחות בשטח. 
 

“ללא ספק, קשה להם", סגן פינגר אומר, “וללא ספק יש חששות, אבל אני חושב שבסוף הקורס הם יוצאים אחרת, גם מבחינת הביטחון העצמי. ברור שהם לא מגיעים לסביבה נוחה כמו שהייתה להם בבית. הם יודעים שיצטרכו השלמות במתמטיקה ובאנגלית - והם יקבלו את זה. מנהלת חרדים מחויבת לתת לכל חייל חרדי בצה"ל איזושהי הסמכה מקצועית. תכנות זה האליטה מבחינת הקצה שחרדים יכולים להגיע בצבא, אבל גם לכלל הציבור הזה שמתגייס אנחנו מחויבים לתת הסמכה. בין שזו אלקטרוניקה, חשמל או ניהול רשת. נותנים להם הסמכה מקצועית, כדי שבסוף נוכל להכניס חרדים לשוק העבודה". 


איך יודעים שאדם בלי ידע יצליח לתכנת מערכת מורכבת ורגישה כזאת?

“לא אבחן אותם על ידע בתכנות, כי אני לא מצפה שיהיה להם כזה. בנינו מיונים שבוחנים פוטנציאל. למשל שפת תכנות פיקטיבית שאני מלמד אותם ואז בוחן אותם עליה. אני בוחן אותם מן הסתם באנגלית ועושה להם מבחנים פסיכוטכניים. מי שעובר את זה יקבל עוד מיון, שזה קורס רשתי באינטרנט עם סרטונים של מדריכים שלנו – קח חודש ללמוד אותו, תלמד שפת C, תחזור אלי בעוד חודש למבחנים. בסוף יוצא ש־25%־30% יגיעו אלי לקורס תכנות". 


בכל זאת, זה נשמע קצת ריסקי. 

“צה"ל לא בא לעשות טובה. בסוף הוא צריך לנצח את המלחמה הבאה. הוא לא יאפשר שמתכנתים שמפתחים מערכות שליטה ובקרה לחיילים קרביים ואוגדות מבצעיות ומטוסים וטנקים יהיו לא טובים, רק כדי להגיד שעשיתי משהו בשביל החברה. לפני עשור לא האמנו שזה יהיה כל כך מוצלח". 


שומע את זה תלמיד תיכון ואומר: למה אני צריך להשקיע שנים בחמש יחידות מתמטיקה?

“יש פה חתיכת אמירה לכל עולם האקדמיה. אני ממקד אדם בנושא פרקטי במשך חצי שנה - משמונה בבוקר ועד עשר בלילה, לימודים אינטנסיביים, תרגילי מלחמה. קח את זה החוצה, וכנראה שהתהליך יתפרש על פני הרבה יותר זמן. עם החרדים זה בכלל סיפור. יש לי פה לצדם חיילים שעשו עשר יחידות במדעי המחשב - והם באותו מקום". 
 

טראוב מאשר: “בהתחלה זה באמת נראה הר, אבל אתה מבין שהתאימו לך כלים כדי לעבור אותו". 
 

“דיברתי לפני עם בוגרי קורסים קודמים והם מאוד הרגיעו אותי", מוסיף ב'. "מרחוק זה באמת נראה מפחיד". 
 

בחנוכה האחרון ביקשו ביחידה להעלות את מורל החיילים. באחד הלילות הזמינו את משפחותיהם להדלקת נרות. לא כולם הגיעו, ובכל זאת ההיענות הייתה לא מבוטלת, אומר פינגר, והמחזה היה יוצא דופן. פתאום רואים שטריימלים ופאות ועגלות תינוקות בשבילי הבסיס. “כשאומרים לך שאתה הולך לפקד על חרדים, אתה חושב על כל הסטיגמות, מדמיין צעירים ששורפים צמיגים בבני ברק, אבל אז אתה מגלה שזה עולם אחר; הרבה מעבר לכיפה שיש להם על הראש", אומר פינגר.
 

בא אליך חייל ואומר שהוא קרוע בין המשפחה לצה"ל. תיקח אחריות על זה שאולי הוא יתנתק ממנה? 

“אין פתרון קסם. צריך להיות אנושי, אבל להבין שהוא גם לקח אחריות. הצבא לא ינתק מישהו מהמשפחה בכוח. מדובר בחיילים שמבחירה הגיעו לצבא. בסוף מסלול שח"ר, זאת ההצעה – הסמכה מקצועית, שירות צבאי ובתקווה השתלבות חלקה בעולם ההייטק. אדם חרדי יודע מהם הוויתורים שלו, אבל לא תמיד זה כרוך בוויתורים. את ערב המשפחות עשינו מתוך רצון שהן יהיו מעורבות במה שעובר על הילדים שלהן, ובאמת רובן הגיעו ותמכו. אבל היו גם חיילים בודדים שהמשפחה שלהם לא הגיעה, מבית"ר עילית וירושלים ובני ברק, או מצרפת ומארצות הברית". 
 

בדרך לשינוי
 

“ההחברה החרדית מחולקת לענפים ותת־ענפים", אומר אלי קובנר (25), חרדי הלומד אף הוא בקורס התכנות. “יש ענפים שעוברים את השינוי ויש שלא. ההפגנות שרואים בטלוויזיה הן שוליות. יש לי בני משפחה שמשתתפים במחאות האלו, ויש על מה להתווכח בשולחן השבת. הכל בסדר". 
 

האם הציבור החרדי אכן עובר שינוי מבחינת הגיוס לצה"ל? “כן", משיב טראוב. “עד היום הסטנדרט היה ללמוד בישיבה, ועכשיו זה כבר שונה. יש למשל בחורים שלומדים באוניברסיטה. מה ההבדל אם אתה לומד שם או בצבא, ותוך כדי כך גם תורם עם הידע שלך?". 
 

יוסף אביטן (20), שעומד לצדו, מגלם בדיוק את השינוי הזה. הוא אומנם נמנה עם הזרם הספרדי בציבור החרדי, שנחשב למתון יותר כלפי כניסה של תכנים מהעולם שבחוץ, ועדיין מנהל אורח חיים חרדי, כולל ישיבה בבני ברק. “למדתי בישיבת ‘כיסא רחמים’ של הרב מאזוז", הוא אומר, “אבל עדיין אבא שלי אפילו תמך ברעיון להתגייס לצה"ל". 
 

זילברשלג מזהה את המגמה הזאת. “אני יכול לספר לך על מוסד (ישיבת הסדר לציבור החרדי - ע"ר) שעשה ערב הורים, התחנן אליהם שיבואו, והגיעו פחות מ־50%", הוא אומר, “אבל יש איזשהו שינוי. אני בטוח שבעשר שנים הקרובות המספר יגדל". 
 

אז יש אחיזה לדיבור על סחף בעולם בחרדי?

“לדעתי כן. כי הציבור מבין בסוף שאנשים צריכים לצאת לעבוד, להתפרנס, יש מסלול חיים שצריך לעשות אותו. בבית הספר לומדים, בצבא תורמים. לאחר מכן אתה עוזר לעצמך גם על ידי השירות הצבאי וגם על ידי הלימודים. זה המסלול. אם יש היום ארבע ישיבות הסדר חרדיות, אני בטוח שבתוך שלוש שנים יהיו לנו כפול מזה".