בשבוע שעבר צפיתי בשקיקה בסדרת הכתבות "מפוצלים" בחדשות 12. הסדרה הזו העבירה בי המון תהיות, הרבה רגשות ותחושה קשה של מכה בבטן הרכה. באיזה חוסר מקצועיות וחוסר רגשות מפרקים משפחות, מפרידים הורים מהילדים שלהם ולהיפך או אחים מאחיות שלהם בידיעה שאולי הם יראו אחד את השני יום אחד בארץ המובטחת, ארץ ישראל.

לאורך שידור הכתבות עברו בי חלחלה וכעס גדול. איך הגענו למצב שבמשך למעלה מ30 שנה מדינת ישראל לא משלימה את הפאזל של יהודי אתיופיה. אם כבר העליתם אבא ואימא או רק את ילדיהם למה אתם לא יכולים להעלות את כל היתר לארץ ישראל? מדינה שכוחותיה חצו יבשות כדי לסייע ברעידת אדמה או בצונאמי וביצעו מבצעים נועזים כאלה ואחרים למען יהודים וכאלה שאינם יהודים, לא יכולה לדאוג גם ל-8,000 עולים חדשים שנמצאים בעוני מחפיר, אנטישמיות יומיומית וגעגועים קשים לבני משפחותיהם?

כשרצו לחפש באירופה שורשים יהודים ידעו למצוא אותם יפה מאוד ודווקא במקרה של יהדות אתיופיה בודקים בציציות גם מי שברור שהוא יהודי. במקרה זה של יהודי אתיופיה האבסורד זועק לשמיים, הגיעו נציגים רשמיים מישראל שנתנו לקהילות שלמות הבטחות שגרמו להן בבת אחת למכור את הנכסים שלהם, את הבתים וכל הרכוש ולעבור מרצונם למחנות עקורים, בלי לדעת שזה יהיה מקום מושבם מעל ל18 שנה.

צריך לזכור שחלק מבעיות הקליטה של אלה שכבר כן זכו לעלות נובעות מאותו קרע עמוק שחוו, מה שמקשה עליהם להגיע להצלחה בשילוב בחברה הישראלית. בכלל, מה המסר החינוכי שאנו מעבירים לדורות הבאים של יהודי אתיופיה? האם הדם שלהם שווה באמת פחות?

כיום, בחלוף יותר משלושה עשורים, מדינת ישראל, עם כל התפתחות הטכנולוגית, הכלכלית ומדינית, לא מצליחה לקיים את מה שהיא הבטיחה אז. האם מדובר בגזענות? אני בטוחה שכן. נשגב מבינתי שאנו מעלים יהודים מרחבי העולם כמו לדוגמא בצרפת, רוסיה וארה"ב, אבל לא מצליחים להעתיק את ההישגים הללו ל-8,000 יהודים מאתיופיה! כולם מבטיחים שיטפלו בעניין, החלטות ממשלה רבות עברו פה אחד והנושא טרם נפתר. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים ולהגיע לשלב מעשים.

זו הסיבה, דווקא כשאנחנו חודש לפני בחירות, שחשוב להציב את זה כאתגר הראשון של הממשלה הבאה שתקום. אני קוראת לכלל המפלגות לשים את סיום העלאת יהודי אתיופיה בראש סדר העדיפות שלהן. אני מצפה לראות את זה כחלק מהמצע של כל מפלגה המגדירה עצמה ציונית. כי מה זה ציונות אם לא קיבוץ גלויות? זה אולי לא סקסי כמו בטחון או כלכלה או קנאביס, אבל זה החיים עצמם, כמאמר הביטוי שנטבע בבחירות הקודמות.

הכותבת הינה מנכ"לית עמותת פידל - עמותה העוסקת בחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה בישראל