אום עבדאללה מוסיפה: "משום שכמה יהודים נקברו בשכונה, היהודים חשבו שהיא בבעלותם. הבתים פה היו פשוטים מאוד. לכל משפחה הייתה חלקה אחת. היהודים לא אישרו למשפחות להרחיב את השטחים הבנויים עד שנת 1988, זמן האינתיפאדה הראשונה, אבל אז הם עזבו את האזור, ולתמיד".
לטענת עובאדה, לאחר שנים, המקום נמכר לבסוף למשרד הפלסטיני לענייני דתות בידי אחד התושבים היהודים, לפני הנטישה לצמיתות ב־1988. "היו כאן כ־300 יהודים שהחזיקו בטחנת קמח, בתי מסחר ומפעלים", הוא מסכם. כך עזבו היהודים את עזה, אך שמם נקשר עד היום בשכונה. תושבי המקום ניסו לשנות את שמה, אך ללא הצלחה. למרות הסכסוך עם ישראל, התושבים כנראה התרגלו לרובע היהודים.
התרעות פיקוד העורף