"הייתה לי חברה בתיכון שמאוד אהבה משחקי וידאו יפנים וסיימתי את הבגרות באנגלית בי' כי אני דוברת. רציתי ללמוד שפה שונה מהשפות שאני מכירה וחשבתי על יפנית, ההורים תמכו בי". זאת הייתה תחילת דרכה של אביה אמיר, בת 31 העובדת בימים אלו על הדוקטורט שלה בארצות הברית, להתאהבות בתרבות מדינות המזרח ובעיקר יפן וקוריאה הדרומית.

"לצערי גילית תוך כדי לימודים שקשה לי להתעניין בתחומים שהיו מביאים לי תמיכה כלכלית, דיפלומטיה ועסקים למשל. עכשיו אני עושה באוניברסיטת קליפורניה ברביירסיד דוקטורט בספרות משווה של יפן וקוריאה", מספרת הדוקטור לעתיד שהגיעה במיוחד לארץ על מנת להעביר הרצאה במחלקה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן.

מה הקשר בין קוריאה הדרומית למחלקה לתלמוד בבר אילן ומדור יהדות של מעריב? מסתבר שלדרום קוריאנים יש אהבה גדולה ליהודים ועוד יותר מכך לחכמה היהודית. אחד הדברים שעלו וצפו בשנים האחרונות היה עניין החיבור הדרום קוריאני לכל נושא התלמוד שצבר תאוצה במדינה בשנים האחרונות, אבל לדברי אמיר מדובר במשהו שונה לחלוטין ממה שהיה ניתן להבין.

"קשה לקרוא לזה תרגום של התלמוד כי מדובר בתרגום במקור מספר יפני - 'חמשת אלפים שנה של חוכמה יהודית: סודות התלמוד', של הרב מרווין טוקייר. ב-1971 יצא הספר וזה אוסף סיפורים של אגדות חז"ל ויש בהם גם סיפורים שמקורם בתלמוד. יש אחרים שהם ממדרשים אחרים כגון רבא ותנחומא ועוד. כל ספרי התלמוד המאוחרים עשו רימקסים של הסיפורים האלה, שכתבו וכתבו מחדש מכיוון שהזכויות יוצרים לא היו קיימים בדרום קוריאה, אבל ברגע שהסיפורים נפוצים אי אפשר לטעון שהמקור הוא הספר של הרב טוייקר".


אביה אמיר. קרדיט: Japan Foundation
 
 

למי שעסק בלימוד גמרא ומכיר את הפלפול וההתעמקות בטקסטים נכונה אכזבה לשמוע את הדברים. "אני לא ראיתי שום גרסה שמשמרת את הקטע של הפלפול. יש הרבה סיפורים שמדגישים את הפן המתוחכם, שמראים סיפורי תחכום למיניהם. בספר המקורי של טוקייר זה בא להסביר את האופי של התלמוד, אבל הקוריאנים לוקחים את הדברים כפשוטם".

"השאלה החשובה היא לא אם זה כמו אצלנו, אלא מה ההקשר הקוריאני. הם התחברו לזה בתור ספרים חינוכיים, לומדים מזה מוסר ובין אדם לחברו ויש הרבה סיפורים כמו נחום איש גמזו או סיפורי הלל הזקן שמאוד מדגישים את ערך החינוך. יש נטייה להעלים את השמות והמקומות אבל מחזירים את זה להקשר היהודי".

ד"ר אהרן עמית, ראש המחלקה לתלמוד בבר-אילן שאירחה את אמיר מסביר כי "המילה תלמוד היא פרשנות של אמוראים המוסבת על המשנה והביטוי גמרא הוא שם נרדף שהשתרש במקום המילה תלמוד בעקבות הצנזורה הנוצרית ובגלל הסתייגות מן המילה 'תלמוד'. הקוריאנים מתעניינים בחלקי סיפורים שהרבה פעמים נוהגים לדלג עליהם בלימוד בישיבות".

"יש גם קומיקסים", מספרת אמיר, "מציירים אותם עם כיפות ויש גרסאות שהם יותר אסייתים. יש תופעה מסוימת שהספר כדי לתת גושפנקא דתית מצייר צלב. הם מדגישים שהיהודים שרדו בגולה בגלל הלימוד וההשכלה".

עד כמה הספרים הללו הפכו להיות פופולאריים בשנים האחרונות בקוריאה הדרומית? "בדרך כלל ספר שיוצא לאור יוצא במהדורה של אלפיים עותקים. בשלוש השנים האחרונות יצאו להערכתי מעל 174 אלף עותקים של ספרים. רק קצת יותר מרבע הם סיפורים שבאמת באים מהתלמוד. במחקר שלי ניסיתי להבין מאיפה הסיפורים הגיעו כי גם אני לא שמעתי עליהם".

דוגמה לפופולאריות של הספרים הללו בקוריאה הדרומית מוצאת אמיר בכתבות בעיתונות הקוריאנית, שמשתמשות בסיפורי התלמוד הללו על מנת להוכיח את צדקת טענות מאמר כזה או אחר. "בקוריאה היו שתי כתבות גדולות בעיתון ב-2019, אחת על פארק שרוצה לשנות את השם ואחד על צורת דיון בכלכלה ושתיהן הביאו סימוכין מהתלמוד. זה מעיד על זה שלכותבים יש צפייה שהקהל יבין מה זה תלמוד ויבין את הדוגמא. זה מראה עד כמה זה נפוץ בתרבות הקוריאנית".

למרות שהתלמוד הנלמד בקוריאה הדרומית אינו דומה לתלמוד כפי שאנו מכירים אותו הם כן אימצו לעצמם דבר נוסף שכל בן ישיבה מכיר – חברותות. "מותג נוסף זה רעיון של חברותות בתור שיטת לימוד שמדרבנת אנשים לשאול שאלות ולהעלות את הסקרנות. החברה היא מאוד היררכית, הנושא של שאלה למורה או לחברים זה עדיין בעייתי אז הרעיון שמותר לדון ולשאול בחופשיות זה דבר שהוא משחרר. לא עסקתי בנושא החברותא אבל אני יכולה להגיד שהדבר הזה קיים. כן מכירים שמתוך התלמוד יש ערך של שאילת שאלות. אני לא חושבת שהם מבינים עד כמה זה נפוץ ביהדות שילד יכול לשאול שאלה גם מול רב".

המחמאה האנטישמית של הדרום קוריאנית

אז מה בעצם גרם לכך שדווקא הספרים היהודים על סיפורי התלמוד יהיו אלו שיהפכו לפופולאריים כל כך אצל הדרום קוריאנים? "במלחמת העולם השנייה יפן כבשה את קוריאה ויפן ידעה מה זה יהודים בגלל הנאצים והגטו בשנחאי", מספרת אמיר, "היפנים גם קיבלו סיוע מבנקאי יהודי במהלך מלחמת יפן - רוסיה ונוצר דימוי שליהודים יש השפעה בעולם. לאחר מלחה"ע השנייה התפתחה ביפן תופעה של פילושמיות - ההפך מאנטישמיות, אהבת היהודים. הם מסתכלים על היהודים ששולטים בבנקים ואומרים הם מוצלחים ואפשר ללמוד מהם. רואים תופעות פילושמיות דומות בקוריאה ובסין. הנקודה היא שיש תפיסה מסוימת שהיהודים מוצלחים ובקוריאה שמו לב שיש המון יהודים מקבלי נובל. הם אמרו לעצמם שאם הם חכמים אז צריך ללמוד מהם ולהיות חכמים גם אנחנו".

אמיר מביאה סיפור משעשע המדגים את ההסתכלות השונה של הדרום קוריאנים על הקשר בין יהודים לכסף. "איפה שאני לומדת בארה"ב יש אגודת סטודנטים ובמחלקה שלנו אני הפכתי להיות הגזברית. ניגשה אלי מישהי קוריאנית מהמחלקה ואמרה "אה, זה בגלל שאת יהודיה וטובה עם כסף. אמרתי לה שאני יודעת שהיא לא התכוונה לכך בשום צורה רעה, אבל אמרתי לה שזה נחשב אנטישמי".

האם יש דרום קוריאנים שבעקבות החיבור הזה ליהדות מבקשים להתגייר ולהפוך ליהודים?

"יש יהודים שמתפקדים על דלתות חב"ד ורוצים ללמוד. רובם לא מעוניינים ברמה של גיור אורתודוכסי שידרוש מהם שינוי מאוד משמעותי. חזיר ופירות ים הם מרכיבים מאוד משמעותיים במטבח הקוריאני ויצטרכו מאוד לשנות את אורח החיים שלהם. יצא להכיר כמה גרים קוריאנים אבל לא ראיתי שזה קשור לתלמוד באיזושהי צורה. הם לא מכינים אותם להבנה מה זה להיות יהודי וכל רבדי ההלכה אבל יש מתעניינים".

לסיום אומרת אמיר כי אין צורך להתאכזב מכך שהקוריאנים לא באמת לומדים תלמוד. "לא להתאכזב מזה שקוריאנים לא באמת לומדים תלמוד. זה ספר שגם לנו קשה אבל יש ערך לזה וזאת תופעה ייחודית. עצם זה שיש ספרים שקוראים להם תלמוד ויש קוריאנים שיודעים מי זה הלל ור' עקיבא. זה נפלא. העובדה שהם לא באמת לומדים גמרא בבתי הספר זאת לא סיבה להתאכזב".