בימים האחרונים נחשף מכתבו רווי האמונה של הקונסול הראשון של ארה"ב בירושלים שהפך לגר צדק. וורדר קרסון הידוע גם בשמו העברי: מיכאל בועז ישראל בן אברהם היה הראשון שכיהן כקונסול של ארצות הברית בירושלים, גר צדק ותומך נלהב של ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל. המכתב שנחשף יועמד למכירה בחודש הקרוב, בבית המכירות הפומביות 'קדם’ בירושלים במחיר התחלתי של 8,000 דולרים.

וורדר קרסון, מהדמויות המרתקות בהיסטוריה של ירושלים במאה ה-19, נולד למשפחה קווייקרית בארה"ב, זכה להתמנות לקונסול ארה"ב בירושלים ולבסוף השתקע בעיר, התגייר ובעקבות זאת הועמד למשפט בארה"ב בטענה שנטרפה עליו דעתו.

קרסון נולד בשנת 1798 למשפחה אמריקנית אמידה מן הקהילה הקווייקרית בעיר פילדלפיה. הקהילה הקוויקרית היא קהילה נוצרית שנוסדה באנגליה במאה ה-17, ומשם התפשטה למדינות רבות, ובהן ארה"ב. הקהילה דוגלת בשוויון, בפציפיזם ובקשר בלתי מתווך בין האדם לאל. בשנת 1830 פרסם קרסון את החיבור "בבל הגדולה נופלת!" (Babylon the Great Is Falling!), שהוקיע את הניוון שפשט, לדעתו, בנצרות האמריקנית, ובמרוצת השנים הבאות החליף את אמונתו חמש פעמים. לבסוף – אימץ אמונה משיחית התולה את הגאולה בחזרת היהודים לארץ ישראל.

כתב היד. קרדיט: בית המכירות הפומביות "קדם"

כאשר הוצעה לו, בשנת 1844, משרת הקונסול האמריקני בירושלים, הסכים לקבלה מייד ובלא שכר, ובחודש מאי של אותה השנה, חתם הנשיא ג'ון טיילר על צו מינויו. כאשר הגיעו לבית הלבן שמועות על אמונותיו המשיחיות, הוחלט לבטל את מינויו, אולם קרסון כבר היה בדרכו לארץ, ולכן הודעת הביטול מעולם לא הגיעה לידיו. עם הגעתו לירושלים הכריז על עצמו קרסון כקונסול ארה"ב בעיר, החל להטיף לשיבת היהודים לארץ ואף עסק במכירת מסמכי הגנה ("קפיטולציות") בשם ממשלת ארה"ב.

בכל פעם שטענו אנשי ממשל או דיפלומטים אמריקניים באוזניו של קרסון כי אין בסמכותו לשמש בתור קונסול, ביטל את טענותיהם והשיב כי המינוי גרם לו להוצאות מרובות, וכי אינו מבקש לעצמו כל שכר. הגמול היחיד שאותו הוא מבקש, חזר ואמר, הוא הגנה לעצמו וליהודים העניים הנרדפים. הוא חדל מפעילותו רק כאשר נמסר לו שאם יוסיף להציג את עצמו כקונסול יגורש מן הארץ.

ההזדהות העמוקה עם אותו עם עתיק ונרדף שכנעה את קרסון להמיר את דתו. כעבור ארבע שנים מאז בוטל מינויו לקונסול, התגייר קרסון ולקח על עצמו שם חדש, אותו שם שבחר לעצמו בתור שם עט, ונקרא מאז "מיכאל בועז ישראל". באותה שנה החל גם לכתוב את ספרו התיאולוגי שגם מפרט על הסיבות לגיורו – 'מפתח דוד'.

למרות הביטול, החליט קרסון להישאר בארץ ישראל, ובשנת 1848, התגייר ונעשה יהודי. כאשר הגיע לארה"ב במטרה לחסל את עסקיו אחת ולתמיד, הוציאה משפחתו הנוצרית צו בית משפט המורה לאשפזו בטענה שדעתו נטרפה עליו. המשפט עורר עניין ציבורי חסר תקדים, נערך בהשתתפות כמאה עדים, בהם משה מונטיפיורי, מרדכי עמנואל נח, רבנים, ידידים ופסיכיאטרים - נוצרים ויהודים כאחד - שהעידו לטובתו. פרקליטו נשא נאום ארוך בפני בית המשפט, שהסתיים במלים הבאות: "ההאשמה היחידה שנותרה להאשים בה את מרשי - שנעשה יהודי".

לאחר ניצחונו, שב קרסון לארץ ישראל ופרסם קונטרס בשם "מפתח דוד: דוד, המשיח האמיתי - סיבות להתגיירות וסקירה של התביעה המשפטית לקביעת טירוף שנבעה מכך". בשנותיו האחרונות השתקע בירושלים, התמסר ללימוד תורה והפך לחבר מכובד בקהילה הספרדית היהודית בעיר. במקביל, ערך נסיונות חשובים בחקלאות והכשרה, פתח מספר בתי ספר זעירים לחקלאות בקרבת יפו ואף ניסה לפתוח חווה חקלאית באזור עמק רפאים שבירושלים. הוא הספיק להינשא בשנית לאישה יהודיה בשם רחל מולדנו, ולזוג נולדו שני צאצאים. בשנת 1860 נפטר ממחלה ממושכת. נקבר בהר הזיתים.

את המכתב כתב קרֶסון בעודו חולה, זמן קצר לפני מותו, לחברת הקהילה הקוויקרית בארה"ב. במכתב ניכרת תחושת שייכותו של קרסון לקהילה היהודית של ירושלים. הוא כותב על קדושת העיר ועל רצונו להיקבר בה, על אורח חייו המשלב תפילה ולימוד תורה, על ניתוק הקשר עם משפחתו שבארה"ב, ועל נושאים נוספים, כל זאת תוך שיבוץ פסוקים רבים מן התנ"ך.

את מכתבו פותח קרסון בפסוק "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה" (ישעיהו לה, י). חלקו הראשון של המכתב עוסק במידה רבה בפסוק זה וברעיון שיבת היהודים לציון. בהקשר זה כותב קרסון על תושביה המוסלמים של ארץ ישראל: "הגר, אמו של ישמעאל ושל התורכים של היום היתה אשה רעה מאוד, ובניה היו רעים מאוד, וכך גם רבים מצאצאיהם, על כן אמר ה' לשרה 'גָרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק' (בראשית כא, י). ומדוע? כיוון שלא הגר ולא ישמעאל היו 'פדויי ה''... ובקרוב מאוד הם 'יושלכו' מן הארץ, כפי שמוצהר בפרק נב של ספר ישעיהו, ולא ישובו לציון עם 'פדויי ה''...".

בהמשך המכתב מתייחס קרסון לנסיעתו לארה"ב לאחר שהתגייר, בשנת 1848: "בשנת 1848 חזרתי, לבקשתה המפורשת של משפחתי לאמריקה, עד מהרה גיליתי כי עזבתי את שדה בועז [השם "בועז" מתפרש על-ידי קרסון כ"עוז", והמונח "שדה בועז" מייצג עבורו, כפי הנראה, את התחזקות האמונה]... מאחר ומצאתי שכל שיחותיהם... תענוגותיהם – אהבת הממון שלהם, תוביל אותי בסופו של דבר לשדה של חולשה וחטא, ועל כן גמרתי בדעתי לשוב לירושלים, בכל מחיר, בהקדם האפשרי, כפי שעשיתי... כאן אני נמצא, וכאן אני מקווה להניח את עצמותיי".

בתוך דבריו מתאר קרסון את ירושלים, תוך ציטוט מספר תהלים, מישעיהו ומירמיהו, ואף מתאר את אורח חייו היהודי: תפילה שלוש פעמים ביום ("כפי שנאמר על-ידי דוד בתהלים נה, יז"), לימוד תורה, ביקור עניים וחולים, כתיבה, ועוד. כמו כן, מספר קרסון על כמה אנשים שבחרו להתגייר בירושלים, ובהם אישה קתולית ("הרבנים תשאלו אותה ומצאו כי האמת והאור עשו את עבודתם ועל כן לא ניתן לסרב לבקשתה").

מרון ארן, מבעלי בית המכירות הפומביות 'קדם' מציין כי "מדובר בפריט היסטורי נדיר בעל ערך יוצא דופן שהתגלגל לידינו. זהו מכתב רווי אמונה המציג טפח מעולמו של איש אשכולות ורב פעלים שזכה לכך שנשמתו שהלכה לאיבוד בין האומות תשוב אל חיקו של העם הנבחר".