הפרק השישי בסדרת הפודקאסטים הצבאיים ב-103FM עוסק ביחסים שבין חילונים ודתיים בתוך הצבא. מדובר בסוגייה מורכבת שעולה לא פעם לשיח הציבורי, אבל לצד הקשיים והמורכבות, זו גם אחת הנקודת היותר יפות שיש לצה"ל להציע לחברה הישראלית. דווקא בימים שבהם השסעים החברתיים במדינת ישראל הולכים ומעמיקים, הקשרים והיחסים בצבא עדיין נראים אחרת.

תת אלוף במילואים אלי בן מאיר, איש מודיעין ותיק, ראש חטיבת המחקר לשעבר של צה"ל, ששירת בצבא במשך 30 שנה התארח בפרק, וסיפר בשיחה עם פרשננו הצבאי טל לב רם, כי מעולם לא חש שלא קודם או קופח בגלל היותו חובש כיפה, בימים שצמרת צה"ל היא ברובה חילונית. למרות זאת, בן מאיר עדיין סבור שבשנים האחרונות יש מגמות מטרידות המשפיעות על מרקם היחסים העדין שבין הדתיים והחילוניים בצה"ל. 

אתה לא שותף לתחושה שמדי פעם אנחנו שומעים אותה שמעט מדי דתיים נמצאים בנקודת השפעה בצמרת צה"ל?

"לא, אני חושב שזה תהליך של שינוי ואני מעולם לא חשתי שזה פגע בקידום האישי שלי".

בן מאיר סיפר שלאחר שחרורו, נחשף לזרמי עומק בחברה הדתית, וחש מוטרד מיחסם כלפי הצבא. הדבר הוביל אותו להיפגש עם ראש אכ"א ולשוחח איתו על הנושאים הללו, שעלו גם על ברקע פרסומים שונים בתקשורת. "יש זרמים עמוקים ומאוד גועשים בתוך החברה הדתית, לגבי מה זה הצבא והאם הדתיים מקופחים בו. האווירה שחשתי בשיחה עם אזרחים רבים הייתה מאוד בעייתית", הסביר, "הרגשתי שיש כוחות מחוץ לצבא, שמעורבים בפעילויות שלו, והדברים שהם אומרים לעיתים יוצרים חיכוך שאינו טוב לצבא".

הבכיר לשעבר ציין כי "היה לו חשוב להעביר לצבא, שיש שיח מאוד עמוק בחברה הדתית, שהחיכוך המתעצם מייצר בהם מורכבויות, שלא היו בעוצמות האלה בעבר". הוא הוסיף: "השתדלתי לבוא מהנקודה לפיה תמיד יש שני צדדים וכל אחד מהם חושב שהוא צודק. הנקודה שלי היתה שחייבת להיות מודעות לכך שיש שיח בחברה הדתית, שפעם היתה בבחינת ראה וקדש, לכל מה שהצבא אומר". לדבריו, כיום השיח הוא הרבה יתר לעומתי ושהוא עלול להשפיע גם על הרצון של הצעירים להגיע לתפקידי לחימה שהיום הם נמצאים במספרים גדולים מאוד".

בן מאיר התייחס גם לסוגיה של שירות הבנות דתיות בצבא, ולשיח העמוק והנוקב שהוא מעורר לעיתים בחברה הדתית. "היום יש פחות מוכנות לוויתורים הדדיים", הסביר, "כל אירוע שבו נאמר לחייל דתי להסיר זקן וכל שלט בחדר אוכל הופך מהר מאוד לדיון תקשורתי נוקב". הוא טען כי "הפקודות של צה"ל לא יכולות להוות תחליף לשיקול הדעת של המפקד ושל שיח בין אנשים במטרה שנצליח להבין אחד את השני, את נקודות השוני בינינו ואיך מתקדמים מכאן ביחד". 
 

אז מה למעשה אתה מציע בפרקטיקה? איך מנהלים את זה, באיזה כלים מציידים את המפקדים? היכן עובר הגבול?

"אני רוצה שכולנו נבין שכל צד משלם מחיר וצריך גם לדעת לוותר".

"מה שקורה היום, זה ששני הצדדים לוקחים אירועים בודדים ומנסים ליצור מהם אידאולוגיה מסוימת, אם לא נהיה סובלניים אז לא נצליח להגיע למצב שיהיה לנו נעים ביחד בצבא", הסביר בן מאיר, "חשוב לזכור שצריך להילחם ביחד, להסתער ביחד ואנחנו חייבים לדעת שאפשר לסמוך אחד על השני". הבכיר לשעבר ציין כי הוא מבין את החשש של החילונים בנושא ההדתה, והדבר משקף גם את החששות שישנם במרחב הציבורי. "חלק מהחששות נובעים מחוסר הבנה מספקת של המחירים והוויתורים שלהם נדרשים הדתיים המשרתים בצבא", אמר, "היום בחלק מהמקרים הם נדרשים אפילו ליותר ויתורים בגלל אופי הצבא, שמשלב כיום יותר ויותר נשים בתפקידי לחימה". הוא ציין את סוגיית שילוב הנשים לטובה.

לדבריו, הארגונים שפועלים מחוץ לצבא, ומפעילים עליו לחץ משני הצדדים - עושים יותר נזק מתועלת. "גם אם יש להם אג'נדה חיובית, אני חושב שהם עושים נזק לצה"ל וגם למטרה שהם רוצים לקדם, כי בסוף להפוך מכל דוגמה או אירוע חריג לעניין מרכזי, זה רק גורם נזק, צריך לדעת להכיל משני הצדדים".