ל"ב (32) הימים הראשונים שמפסח עד ל"ג בעומר, ימי אבל על מותם של 24.000 תלמידי רבי עקיבא, אנו נוהגים מנהגי אבלות, (לא מסתפרים, לא מתחתנים) ומרגישים בכל שגרת חיינו את הצער הגדול. לאחר ימים אלו, חל מפנה. אנו מתמלאים בשמחה גדולה. אור גדול, שסובב אותנו, אורו של רבי שמעון בר יוחאי. ביום הל"ג (33) לספירת העומר, אנו חוגגים! חוגגים את עצירת המגיפה בה מתו תלמידי רבי עקיבא. מציינים את האור הגדול, רבי שמעון בר יוחאי, שהיה אחד מחמשת התלמידים שנשארו לו לרבי עקיבא ונפטר ביום זה.

מדוע אנו חוגגים ביום פטירתו? רבי שמעון היה גדול בתורה, וזכה להיות לאחר המגיפה, ממעבירי התורה מדור לדור כדי שלא תשכח תורה. רבי שמעון זכה ללמוד תורה במערה כ-13 שנה לאחר שברח מהרומאים בגלל שדיבר בגנותם וגזר דין מוות ריחף מעל ראשו. ביומו האחרון כינס את כל תלמידיו ואמר להם: "והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם... שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם..." כל השנים בהם התבודדתי ולמדתי, החזקתי את חידושי התורה קרוב לליבי- כעת לפני שאני נפרד מהעולם, ברצוני לגלותם ולהפיצם ברבים.

רבי שמעון מלמד את חידושיו ורבי אבא, (תלמידו של רבי שמעון) כותב את דבריו, והוא מתאר, אור גדול שהקיף את רבי שמעון, שמנע מהסובבים אותו להסתכל על פניו ולהתקרב אליו. בסופו של יום, לאחר שסיים רבי שמעון ללמד את סודותיו, הסתלקה האש וראוהו תלמידיו שנפטר מהעולם "כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף [בטלית] ופניו שוחקות".

בסודות התורה, רבי שמעון מלמדינו לראות את העומק הנמצא בדברי התורה, להפנים שבמציאות שאנו רואים קיים עוד רובד שלם, שאנו לא משיגים אותו בראיה שטחית. מבט חדש, עמוק יותר שניתן להסתכל בו על הסובבים אותנו ועל מציאות החיים המקיפה אותנו. ובעיקר הידיעה הגדולה שאנו לא מבינים הכל, יתכן שאנו רואים מציאות מסוימת ומבינים אותה כראות עיננו, אך יש עוד עומק שלם הטמון מאחוריה שמשנה את פני הדברים.

דברי התורה המתוקים שנאמרו ביום זה, מכונסים בספר "הזהר", הקרוי גם הוא ע"ש האור הגדול שהיה בעת לימוד תורה קדושה זו.

כיום, ביום מיוחד זה, אנו חוגגים! חגיגה רבת גילאים, החל מהילדים המקדימים וחוברים יחד לאיסוף קרשים ובונים מדורות לתפארה ועד זוגות שנישאים, שמחה ואווירה מיוחדת המורגשת בכל מקום. רבים מתקבצים ומדליקים יחד אור גדול (מדורה), שרים, מאירים ומוארים, מגלים את האור שבנו והאור הטמון בסביבתנו. האש הגדולה הבוערת ביום זה מסמלת את האש האדירה שהקיפה את רבי שמעון בר יוחאי. ומסמלת עבורנו עוד סוד גדול שניתן להתבונן בו מאירועי חייו של רבי שמעון.

על רבי שמעון נגזר דין מוות, על שדיבר רעה על השלטון הרומאי, אך אנו רואים כי לא רק שלא נפטר טרם זמנו, וזכה להשלים את חייו, תוך מסירות אישית ומשפחתית – שנים של מחבוא במערה וניסים גלויים שנעשו לו שם (מעיין שנברא עבורו ועץ חרובים), השלמת חייו באה לידי ביטוי ביומו האחרון, בו זכה להעביר את כל תורתו העמוקה לכלל ישראל. זהו החג הגדול של כלל ישראל! אור תורה שזכה בו עם ישראל ביום זה.

על כן רבים נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, לזכות להדליק שם מדורה וליהנות מהאור הגדול מתוך דיבוק חברים והרגשה של סוד חיבור עמוק ומשמעותי עם כלל ישראל.

הכותבת היא חברה באגף נשות רבנים באיגוד רבני קהילות