"להתאלמן זה חורבן מטורף. פתאום האהוב שלך נעלם. איבדת את עמוד התווך של הבית, החבר, האהבה. כל העולם חרב. פתאום אני וערימת ילדים נשארנו לבד, בלי בעלי, הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", אומרת עינת נוקד, 48, מהיישוב היהודי בחברון. היא אמא לתשעה ילדים בגילי 9 עד 28, סבתא לשבעה נכדים, שהתאלמנה לפני תשע שנים מבעלה, איל ז"ל, שנפטר מסרטן בהיותו בן 40. מאז היא לא נישאה שוב.

נוקד היא בין מקימי קבוצת אלמנים ואלמנות דתיים, "חברים טובים באמצע הדרך", שהוקמה בימים אלה. בפייסבוק הקבוצה נקראת "אלמנדוס" ומונה כרגע 95 חברים. ביום שני הבא ייערך המפגש הראשון של חברי הקבוצה, ביישוב יד בנימין. הוא יכלול שיח, היכרות וגם מופע מצחיק ונוגע.

עם מקימי הקבוצה נמנים גם האלמנים נתן מאיר, שרעייתו דפנה ז"ל נרצחה על ידי מחבל בשנת 2016, ומלי פיניש ועינת מיוחס, שבעליהן נפטרו מסרטן. גם שני אנשי מקצוע שותפים לארגון הקבוצה: ורד ארנון, מטפלת ומדריכה אישית, זוגית ומשפחתית, והעובד הסוציאלי רפי וורצמן.

"כולנו התחברנו והתחלנו לצעוד", מספרת נוקד. "היה צורך אמיתי של חבר'ה אלמנים מהציבור שלנו שעוברים התמודדות עם אבל ושכול להשתתף בקבוצה כזאת. כיום יש קבוצות כלליות של אלמנים, אבל חסר שם המענה לציבור הדתי. גם התכנים שם שונים, ויש התמודדויות קצת שונות, בנושא של אורח חיים למשל. אפילו מסיבה דתית ומסיבה חילונית הן שונות. אנחנו לא ממש יכולים להיות חלק מקבוצה מעורבת, כי סגנון החיים שלנו אחר. אנחנו מצרפים לקבוצה גם אלמנים ואלמנות שיצרו פרק ב', כי זה גם נותן תקווה והסתכלות אחרת".

עינת נוקד. צילום: פרטיעינת נוקד. צילום: פרטי

מהי מטרת הקבוצה?

"קודם כל שיתוף במסע שאנחנו עוברים. חברות ותמיכה אחד בשני. אם גם ייווצרו היכרויות בין אלמנים ואלמנות, אז מעולה, אבל זו לא המטרה הראשונה. אנחנו כן מדברים על איך מקימים חיים מחדש. כרגע יש הרשמה מאוד יפה. הרבה הצטרפו אלינו בימים האחרונים".

החג הכי קשה

את הצורך בקבוצה מגזרית נוקד ממחישה מניסיונה האישי. "שמחת תורה זה החג הכי קשה בעולם עבורי", היא מודה. "כל האבות לוקחים על הכתפיים את הילדים שלהם ואני נקרעת שלילדים שלי אין מי שירים אותם. השנה הלכתי בחג לחוות גלעד, יש לי אח וחתן שם. הם לקחו את הילדים שלי, הרימו אותם, פינקו אותם. אבל שנים הסתובבתי עם תחושות מאוד קשות בחג הזה".

"הקבוצה פתוחה לכל מי שמגדיר עצמו דתי, אבל היישום שלה יהיה ברמת מהדרין, כדי שכל הדתיים יוכלו להשתתף", מבהירה ורד ארנון. "זה מתחיל מהאוכל, מהופעות שיש בהן שחקנים ולא שחקניות. כל הפעילות תהיה תואמת את ההלכה ורוחה. במפגשים של קבוצות אלמנים-אלמנות מכלל המגזרים, דתיים עלולים לא תמיד להרגיש בנוח. למשל אם תהיה הופעה של זמרת, או צורת הלבוש שבה הנשים מגיעות, או אם יהיה ערב הרקדה. יכול להיות סרט מסוים שלא מתאים או סטנדאפ. יש גם מקרים של רחצה מעורבת. כמו כן, כשהדתיים מחפשים בני זוג, מדובר באנשים שיותר קרובים להשקפת עולמם. זה גם בא לידי ביטוי במפגשים. בעולם הדתי יש גבולות בהתנהגות בדייטים".

הקבוצה החדשה מיועדת לגילי 30 עד 55, אך ארנון מציינת שעלה גם הצורך בקבוצות לאלמנים צעירים ומבוגרים יותר. "קיבלנו פניות ושאלו אותנו למה אנחנו לא דואגים להם", היא מספרת. "כרגע אנחנו בשלבי התארגנות לקבוצות גם עבור הגילים הללו".

אחת הנשים שהצטרפו לקבוצה החדשה היא יעל שבח, 33, אלמנתו של הרב רזיאל שבח ז"ל, שנרצח בשנה שעברה בפיגוע ירי בהיותו בן 32. היא אמא לשישה ילדים ומתגוררת בחוות גלעד. "ההתמודדות שלנו, כאנשים דתיים, היא קצת שונה", היא אומרת. "למשל בסוכות האחרון הבנתי שהבן שלי, שכיום בן חמש, כבר מספיק גדול כדי להיכנס לבית הכנסת, להיכנס לתודעת תפילות. אני מרגישה שהחובה שלי היום היא להקנות לו את הערכים והמצוות האלה. מעולם לא חשבתי שהמחויבות שלי תהיה לוודא שהוא עושה זאת. איגדתי לו את ארבעת המינים, לימדתי אותו איך לנענע אותם. הצמדתי אותו בעת התפילה לחבר של אביו מבית הכנסת כדי שירגיש שייך. הכאב תמיד נמצא וצף הרבה יותר בחגים. לפעמים את בוחרת לא להתמודד איתו, הפעם הבנתי שאני צריכה להתמודד ולעשות דברים שבשגרה אבא של בני היה צריך ללמד אותו".

שבח מציינת שלהימצא בקבוצת אלמנים ואלמנות שבה חברים אנשים מכל המגזרים זה בהחלט לא פשוט עבור דתיים. "גם הבילויים הם שונים לגמרי, וגם החילונים קובעים לימי שישי, מה שאנחנו לא יכולים", היא מסבירה. "גם התוכן של הבילויים הרבה פעמים לא מתאים. לצאת לבר או פאבים זה פחות מתאים לנו".

ורד ארנון. צילום: פרטיורד ארנון. צילום: פרטי

"כמו בכל דבר בחיים, אנשים מתכנסים לקבוצות שהם מזדהים איתן, שהן בעלות אותו מכנה משותף", אומר הראל אקשטיין, 33, מפתח תקווה, אב לילדה בת שבע ובן בגיל שלוש, שהתאלמן לפני שנה מרעייתו, איילת ז"ל. כיום הוא רשום בקבוצת פייסבוק של אלמנים ואלמנות צעירים מכלל המגזרים. "יש לי משם הרבה חברים דתיים שאיתם אני מתייעץ לגבי העניינים שלי", הוא אומר, ומציין שעכשיו יירשם גם לקבוצה החדשה המיועדת רק למגזר הדתי. "זה מרגיש טוב לדעת שאתה לא לבד בסיפור שלך, שיש מי שיכול להבין אותך. אלמן דתי כואב כמו אלמן חילוני, אבל יש דברים שהיית רוצה לדעת איך אחרים, שחיים כמוך, חווים אותם".


כמו מה?

"שבתות וחגים הם מאוד טקסיים. יש תפקיד לכל אחד מהמשפחה. כשהמשפחה לא שלמה, יש הרבה שאלות. למשל, האם לוותר על חלק מהדברים או שמישהו אחר צריך לעשות אותם? המחשבה היא על הילדים, איך הם יקבלו את זה. הדלקת נרות שבת היא תפקיד של אמא. עכשיו אין אמא ועדיין צריך נרות שבת. או כשהולכים בשבת לבית הכנסת, הרבה ילדים מגיעים עם האמא ומצטרפים אליך אחר כך. או כשהאמא מגיעה, הם מצטרפים לעזרת נשים או משחקים בחוץ. עכשיו אין את האפשרות הזאת".

אקשטיין מוסיף ואומר שגם בעולם של פרק ב' יש דברים שמקובלים אצל חילונים שלא נהוגים במגזר הדתי. "יותר קל להציף בעיות ולשמוע מניסיונם של חברים שבאים מרקע דומה", הוא אומר. "אני גם בטוח שברגע שאגיע לפרק ב' אזדקק להרבה ניסיון וידע של חברים מקבוצת האלמנים והאלמנות הדתיים".

הראל אקשטיין. צילום: פרטיהראל אקשטיין. צילום: פרטי

התפקיד הכי קשה

"להיות אלמן או אלמנה זו מציאות קשה ובלתי נתפסת. כאשר הם דתיים קיימת מורכבות נוספת", אומרת עינת מיוחס, 45, מכפר מימון, אמא לשלושה ילדים. היא התאלמנה לפני שמונה שנים כאשר בעלה, דרור ז"ל, נפטר מסרטן.

"ההתנהלות של קהילה דתית היא לפי זוגות ומשפחות. לא תמיד קל למשפחה מיוחדת להשתלב", היא מסבירה. "הקושי הוא יומיומי, אבל מתעצם בשבתות ובחגים. בימים כאלה יש תפקידים ברורים על האב, כמו קידוש, הבדלה, דבר תורה בסעודה, עריכת סדר ראש השנה, ליל הסדר, בניית סוכה. הקושי לעתים טכני אבל בעיקר רגשי. כאלמנה נאלצתי ללמוד ולקחת את התפקידים הללו או לבקש עזרה ממשפחה ומחברים יקרים. העובדה שבני מתפלל בבית כנסת לבד לא קלה לי".

מלי פיניש, 49, מאופקים, אם לשישה ילדים בגילי 10 עד 30 וסבתא לארבעה נכדים, התאלמנה לפני שמונה וחצי שנים. בעלה, אשר ז"ל, נפטר מסרטן והיא לא נישאה בשנית. "אנחנו, אלמנים ואלמנות דתיים, באים ממקום בו זוגיות חדשה צריכה להיות על בסיס דתי וערכי", היא מסבירה. "יצאתי לדייטים. אני יכולה להגיד לך שבפרק ב' אצל הרבה חילונים או מסורתיים יש רצון לקשר יותר זוגי, אבל בלי מיסוד. זה יותר לצאת לבילויים, להיות בקשר חברי, פחות רצון למשפחתיות, לזוגיות, ערכים שאנחנו הדתיים מביאים יותר. לכן אם מראש אנחנו נכנסים לקבוצה של אלמנים ואלמנות דתיים, יש פה כבר סינון ראשוני לצרכים ולרצונות שלנו".

ניסית את הקבוצות המעורבות?

"כן וזה היה מאוד קשה רגשית. נוצרו הרבה אכזבות ותסכולים. הילדים והחתנים שלי הם בני ישיבות ואני לא יכולה להביא לפה זוגיות שאין בה מיסוד קשר. אני מלמדת את הילדים שלי על קדושת נישואים וכך גם אני רוצה לנהוג".

פיניש טוענת שרבנים צריכים להרים את הכפפה בכל הקשור לפרק ב'. "זה פרק שדי לא מטופח במבחינה ערכית", היא אומרת. "אני רוצה שיקומו כמה רבנים ויתחילו לדבר על הנושא הזה, במיוחד אצל אלמנים ואלמנות. הם יותר מדברים על הרווקות בחברה הדתית ופחות על הקשיים שלנו. לפעמים אני רואה כרטיסים של שדכניות עם קריטריונים חיצוניים בלבד: גובה, משקל, כהות עור - דברים פחות מהותיים. גם אני בעצמי נכוויתי משדכנית ששילמתי לה הרבה כספים. לכן ליצירת הקבוצה יש הרבה מאוד משמעות. מי שנמצא שם כבר מחויב. זה מראש מגדיר אותך כאדם יותר רציני".