אנחנו רגילים לחשוב על מערכת היחסים שבין הדור המבוגר והדור הצעיר במשפחה באופן הבא: הדור המבוגר מחזיק בידיו את המסורת – תהא זו אשר תהא, ומעביר אותה לדור הצעיר. תפקידו של הדור המבוגר הוא לשמור על המסורת ולחנך על ברכיה את הדור הצעיר, ותפקידו של הדור הצעיר הוא לשאוף את הניחוחות, לראות את המראות, ולספוג את המסורת אל ליבו.
עבור רבים, חג הפסח שנחגוג בקרוב מהווה חג בין-דורי, הנושא במרכזו את סיפור יציאת מצרים, כסיפור אותו מנחילים מדור לדור: יש שבעבורם סיפור זה הוא סיפורם של כל אלו אשר נאבקו על חירותם, מאז ימי קדם ועד ימינו; יש כאלו שעבורם סיפור זה הוא סיפור התגבשותו של עם ישראל לעם משוחרר ועצמאי; יש שבעבורם סיפור זה הוא השראה ליציאתו של האדם עצמו לחירות והתחדשות, בתחומים שונים מתחומי החיים; ויש כאלו שבעבורם סיפור זה הוא אינו אלא השראה לסיפור החירות העכשווי של עם ישראל – סיפורה של הציונות והקמת מדינת ישראל. משפחה ומשפחה וסיפורה – אך אצל הכל, תפקידו של הדור המבוגר הוא להנחיל לדור הצעיר את "סיפור יציאת מצרים" שלהם.
אך לצד מערכת יחסית זו מסתתרת בליל הסדר מערכת יחסים אחרת בין המשולש: דור מבוגר, דור צעיר והמסורת שביניהם. המקום המרכזי שמעניקה המסורת לשאילת השאלות בליל הסדר, ובעיקר בשאילת השאלות של הדור הצעיר, כמו פותחת צוהר למערכת יחסים אחרת בין הדורות.
שאילת השאלות – אם אין אנו מדברים על שאלות שכל מטרתן להוביל לתשובה הידועה שינחיל הדור המבוגר לדור הצעיר – בכוחה לערער על המסורת, להרהר על משמעותה, ולהוביל ליצירה חדשה – שלא פחות מן החידוש שהיא תהא בעבור הדור הצעיר, היא גם תהיה חידוש משמעותי לדור המבוגר.
השנה, בעקבות הבידוד והסגר שנגזר עלינו בשל נגיף הקורונה, נחגוג את חג הפסח באופן שונה מכל שנה אחרת. השנה, שוב לא נוכל לנוח על זריה של המסורת, ולתת למסורת המשפחתית, הקהילתית והעדתית לשאת אותנו על כפיה.
השנה, שוב לא יוכל הדור המבוגר למצוא את תפקידו מן המוכן – כמי שעליהם רק להעביר את המסורת הלאה. השנה, שוב לא יוכל הדור הצעיר להסתפק בכריית אוזן, יהיה עליו למצוא את הדרך להפוך את "אמרי הפה" של הדור המבוגר, ל"הגיון ליבו" שלו.
אפשר כמובן לנסות ולגשר על הפערים למרות הכל, לעשות שימוש בטכנולוגיות כאלו ואחרות. אך נדמה לי, שסוף כל סוף, את ההתכנסות יחד, פנים אל פנים, את הריחות והטעמים, לא ניתן להחליף בחזיון אור-קולי בלבד.
על כן, לצד כל הניסיונות הללו, יש לאפשר לליל הסדר הייחודי השנה לפעול את פעולתו, ולאפשר לעצמנו בליל שכזה, לא רק להתרפק על המסורת, כמדי שנה בשנה, אלא דווקא לשאול את השאלות שלנו, כמו ארבעת הבנים, ולתת לעצמנו – מבוגרים כמו צעירים, את החירות לחפש את התשובות הכנות שלנו.
אנו בני-חורין לענות לעצמנו מגוון תשובות, ולאפשר לעצמנו לברור ולבחור, לאמץ ולדחות מנהגים ופרשנויות – כאלו ואחרים, ולעצב לנו, ולו לשנה אחת, את ליל הסדר בראי דמותנו וצלמנו.
הכותב הוא ראש תחום פיתוח התוכן וההדרכה ב'מיתרים' – רשת לחינוך יהודי משלב