הסיפור הזה היה קבור במשך שנים ארוכות, והיה יכול לשמש חומר גלם לתסריט של סדרה נצפית במיוחד. הוא מתחיל ברומן אסור בין רווקה צעירה לגבר נשוי שאינו מצליח להעמיד צאצאים עם רעייתו.

היא, אמילי לנדקר, בת לאם קתולית ולאב יהודי, עבדה כפקידה במחלקת הכספים של "בנקיסר", חברה גרמנית לייצור חומרי ניקוי תעשייתיים ותוספי מזון. הוא, אלברט ריימן, הבוס שלה וממעריציו המושבעים של היטלר, כיהן כנשיא לשכת התעשייה והמסחר האזורית שסייעה בהחרמת בתי עסק של יהודים.

בשנת 1942 נשלח אביה של לנדקר, אלפרד, ותיק מלחמה שגידל אותה ואת אחיה לבד לאחר שהתאלמן, למחנה השמדה על ידי הנאצים. שנים ספורות לפני כן חזה את הבאות: לאחר שעברו חוקי נירנברג לביטול זכויותיהם של היהודים, הוא הטביל את ילדיו על מנת שיוכרו כקתולים והעביר את נכסיו על שמם כדי למנוע את החרמתם. במכתב לילדיו כתב באותם ימים: "הזמנים השתנו, ואיתם השתנו גם בני האדם".

אלפרד לנדקר (צילום: קרן אלפרד לנדקר)אלפרד לנדקר (צילום: קרן אלפרד לנדקר)

בחזרה ל"בנקיסר": לנדקר המשיכה לעבוד בה במסירות ולנהל את מערכת היחסים שלה עם אלברט. הצמד הביא לעולם שלושה ילדים, שאותם אימץ אלברט רשמית בשנת 1965. שניים מהילדים הפכו לבעלי כחצי מהמניות בחברה, שהתגלגלה מאז להיות תאגיד ענק, JAB Holding, ששוויו עולה על 20 מיליארד דולר.

בשנת 1940 היו כשליש מעובדי החברה שבויי מלחמה ועובדים בכפייה, כלומר גברים ונשים שנלקחו מבתיהם על ידי הנאצים במטרה לשמש כוח עבודה זול. בעקבות לחץ ציבורי שהופעל על התאגיד לנוכח עברו האפל, החליטו אנשיו בעשור השני של שנות האלפיים לצאת למסע חקר שירגיע את הלחץ הציבורי. ב־2016, שנה לפני מותה של אמילי ו־32 שנה אחרי מותו של אלברט, קיבל על עצמו ההיסטוריון הכלכלי פול ארקר מאוניברסיטת מינכן את המשימה לגלות מה היה שם באמת בזמן מלחמת העולם השנייה.

בסדרת ראיונות ל"ניו יורק טיימס" סיפרו בני המשפחה, שמייצגים הן את הקורבנות והן את הצד הפוגע, כיצד הידיעה על הירצחו של אלפרד הביאה אותם לחשוב, בצד הגילויים, על פעילותם בעתיד. המשפחה העבירה תרומה בגובה עשרה מיליון אירו למוסדות המסייעים לעובדי כפייה לשעבר ולבני משפחותיהם, ואף שינתה את שמה של הקרן המשפחתית לקרן על שמו של אלפרד לנדקר. הקרן פועלת, בין השאר, למימון מיזמים "המוקירים את זכר קורבנות השואה והטרור הנאצי". לאחרונה הועברו ממנה 45 מיליון שקלים אל האוניברסיטה העברית בירושלים, המוסד האקדמי הישראלי היחיד שנבחר לקבל תרומה מהקרן.

הסכום הנכבד יוקדש, בין היתר, להקמת מכון שיעסוק במחקר ההיסטוריה של התפתחות המשפט הבינלאומי בהשפעת מאורעות השואה ושל ההסדרים שנועדו להגן על מיעוטים ועל זכויות קבוצתיות. "מבחינה בינלאומית, לא מקרי שהקרן בחרה לתת את התרומה לאוניברסיטה העברית", אומר רקטור האוניברסיטה, פרופ' ברק מדינה.

"מנקודת מבט היסטורית, זה קשור גם ללקחי השואה, לישראל, לעם היהודי, וגם לירושלים שיש לה היבט קוסמופוליטי. מה שמעניין את המשפחה זו הפריצה הגדולה של המשפט הבינלאומי, עם חיבור הצהרת זכויות האדם של האו"ם ב־1948, שלפיה כל מדינות העולם מתחייבות לכבד את זכויות האדם. במשפטי נירנברג, הטענה הבסיסית של הנאצים הייתה ששופטים אותם לפי נורמות שלא היו. חלחלה ההבנה שצריך נורמות שישמשו לנו כנקודת ייחוס. בשנים האחרונות התפיסה בישראל היא שהמשפט הבינלאומי הוא האויב שלנו, ויש חשיבות בכך שנזכיר לעצמנו שלמשפט הבינלאומי יש תפקיד להגן על כולנו".

פרופ' ברק מדינה (צילום: דגלאס גת'רי)פרופ' ברק מדינה (צילום: דגלאס גת'רי)


"התרומה מתבססת על הלקחים שנלמדו מקריסת המוסדות הדמוקרטיים בשנות ה־30 של המאה הקודמת - הופעתם והתפשטותם של משטרים אוטוריטריים ודיקטטוריים, הירידה בהגנה על זכויות המיעוטים, מלחמת העולם השנייה והשואה", אומר מנכ"ל קרן אלפרד לנדקר, ד"ר אנדראס אברהארט. לדבריו, העובדה שגילה כי בתים רבים בעיר הולדתו בגרמניה היו שייכים לתושבים שגורשו ונרצחו, הניעה אותו לפעול. "בדיוק כמו שהבתים עדיין עומדים היום, ההיסטוריה הזו חייבת להמשיך להיות נוכחת", הוא אומר. "מכיוון שתנועות אנטישמיות ותנועות אנטי־דמוקרטיות מתפשטות באופן דיגיטלי בעיקר, הקרן שמה דגש רב על פרויקטים דיגיטליים".

לחזק את המגנים
לא נדיר לראות חברות גרמניות שהשתמשו בעובדי כפייה ומחנות ריכוז, וכיום מתאמצות לכפר על מעשיהן. ד"ר בעז כהן, ראש התוכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי, מצביע על חברת פולקסווגן הגרמנית כדוגמה מובהקת. "החברה מינתה היסטוריון גרמני בכיר, הנס מומסן, לחקור את ההיסטוריה שלה במהלך המלחמה", הוא מספר.

"המציאות העגומה הייתה שלמעלה מ־60% מהפועלים היו עובדי כפייה בהגדרות שונות, כולל שבויי מלחמה ואסירי מחנות ריכוז. פולקסווגן הקצתה מיליוני מרקים לפיצוי פועלי כפייה, ובנוסף, העניקה מימון למוסדות המטפלים בניצולי שואה בישראל. בנוסף, החברה מעניקה מימון לגופי מחקר וחינוך הקשורים בשואה, כולל זה הנמצא במחנה אושוויץ. כחלק ממחויבותה למאבק באנטישמיות הודיעה החברה ביוני 2019 כי היא תממן את פעילותה של הליגה נגד השמצה בגרמניה ותחזיק את המשרד שלה בברלין".

בעידן של ימינו, שבו תופעות של שנאת זרים ואנטישמיות גוברות ברחבי העולם, הופכת פעילותה של קרן אלפרד לנדקר למאתגרת במיוחד. אלא שד"ר אברהארט שומר על אופטימיות. "אסור שהחברות הפתוחות שלנו ייכשלו בגלל חולשתם של מגיניהן", הוא אומר. "נהפוך הוא, עלינו להפוך את המגינים לחזקים, יצירתיים ויעילים. אנו חיים בזמנים של טלטלה חברתית עמוקה. בתקופות אלה תמיד יש מגוון אפשרויות לאיזה כיוון ללכת. אני מאמין כי פתרונות טובים יימצאו גם בתקופות קשות".