אנחנו לקראת סופה של שנת השמיטה. המצווה המפורסמת של שנה זו היא האיסור לעבד את הקרקעות, לחרוש ולזרוע וכדומה. בשל היותנו חברה שרובה אינו חקלאי, ובשל העובדה ששווקי הירקות והפירות יחסית פתוחים לעולם כולו, הרי שהשמיטה כמעט ואינה משפיעה על אורח חיינו הסדיר.
אולם לצד החובה להפסיק את עבודות הקרקע החילה התורה מצווה נוספת והיא לשמוט את החובות של כל הלווים עם כניסת ראש השנה של השנה השמינית, היינו בעוד ימים ספורים. הרעיון החברתי מאחורי מצוה זו ברור. אנשים רבים מגיעים בסוף שנת השמיטה למצב כלכלי קשה. הם לקחו הלוואות, שכן לא יכלו ליהנות מפירות אדמתם ועתה בהגיע עת הפירעון הם מתקשים לעמוד בהתחייבותם. התורה ביקשה שהכל יוכלו להתחיל את המחזור החדש של שנות העבודה מנקודה שווה, בלי חובות, ומכאן הציווי לשמיטת החובות.
חיוב זה הוא בימינו מדברי חכמים כמו שמצוות שמיטת הקרקעות הינה מדברי חכמים שכן רוב בני העם היהודי אינם חיים בארץ ישראל מזה כאלפיים וחמש מאות שנה.
לפני למעלה מאלפיים שנה ראה אחד מגדולי החכמים, הלל שמו, כי מצוות שמיטת החובות מפספסת את ייעודה ובענק. במקום שהעניים יוכלו להירגע מחובות אותם לא יכלו לשלם, הם התחילו לסבול כבר שנה קודם, שכן אף אחד לא רצה להלוותם כסף מחשש שלא יוכל לקבל את כספו חזרה. לכן התקין הלל, בהסתמך על הבנה מסוימת בפסוקים, שדי במסירת החובות של הלווים לבית הדין ובכך לא יישמטו החובות. המלווים ילוו והלווים ישלמו.
כלומר המלווה עומד בערב ראש השנה ומוסר את חובותיו לבית הדין, מסמיכם לגבות את שטרותיו. תקנה זו נקראת בשם פרוזבול. בצדק היא יכולה להיתפס כהערמה וסביר להניח שהוא לא היה מתקן זאת אם החיוב לשמוט חובות היה מהתורה, אבל לדעתו לא הגיוני לחייב לשמוט מדברי חכמים כשהתוצאה בפועל היא שהעניים רק סובלים.
גם היום נוהגים שומרי מצוות לכתוב את שטר הפרוזבול לקראת ראש השנה הקרוב כדי שיוכלו לגבות את חובותיהם מאלה החייבים להם. יחד עם זאת מהווה הפרוזבול תזכורת לכולנו שלא נשכח את אלו שאכן זקוקים לשמיטת חובות. אותם שלוו סכומים קטנים ואינם מסוגלים להחזירם למלוויהם, אותם שאינם מסוגלים לגמור את החודש בשל מצבם הכלכלי הקשה. ולכן, גם אחרי שעושים פרוזבול, ראוי להשאיר מספר חובות אותם לא נגבה ולא נממש את הוצאתם לפועל.
בארגון רבני צהר יצרנו השנה אפשרות למנות את השליח לכתיבת הפרוזבול באופן מקוון על מנת שלא נצטרך לטרוח ולחפש בית דין וכן כדי שלא נחכה ליום האחרון בו אנו עלולים לשכוח את עשית הפרוזבול בלהט ההכנות לחג. שנה טובה לכל, שנה של רגישות לאחר הסובב אותנו באשר הוא.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צהר