בשבוע שעבר הצטרפתי לסיור ריבונות שני והפעם בבקעת הירדן, חבל ארץ מרהיב ביופיו, משכר את הדעת והדמיון, בו סיורנו בקאסר אל יהוד – שם ערבי למיקום יהודי. מוזר? המיקום בו אליהו הנביא עלה השמיימה בסערה ובו נטבל ישו במי הירדן. אפילו פגשנו בחייל ירדני במרחק נגיעה מישראל.
הסיור החל, ככל סיור בהדרכה, אותה הוביל ברהיטות האלוף (בדימוס) עוזי דיין, היכרות עם ארצנו הקטנטונת והיפה. לאט לאט התברר שהארץ אמנם שלנו אבל מעולם לא מומשה הריבונות בבקעת הירדן. בסיום הסיור התתקיים פאנל רחב עם אישי ציבור רבים בניהם אנשים המכהנים בכנסת הנוכחית. התרחש שיח סוער על נושא מימוש הריבונות מדוע, כיצד, ולמה עדיין לא מומשה.
לאורך כל הסיור שאלתי את עצמי מדוע ישראל מתמהמהת במימוש ריבונותה על הארץ שלנו שמימין ומשמאל יש תמימות דעים, שיש לממש את הריבונות על בקעת הירדן!
ויפה שעה אחת קודם.