ראש השנה הוא היום שבו בורא ה' את השנה החדשה ומעניק חיים חדשים לכל ברואיו. הוא חל בראש חודש, שבו הלבנה שנעלמה למשך יממה מתחילה להתגלות, ועל שם כך הוא נקרא 'כֵּסֶה' לשון כיסוי. עוד ביטוי להיותו נעלם ומכוסה, שבכל משך התקופה שקידשו את החודש על פי עדים שראו את 'מולד הלבנה', לא יכלו לדעת מראש אימתי יבואו העדים, וממילא אימתי יחול ראש השנה. לכן, למרות שמדין התורה ראש השנה הוא יום אחד, מחמת הספק, בפועל הוצרכו לקיימו במשך יומיים. גם לאחר שהנהיגו לקדש את החודשים על פי חשבון הלוח, קבעו חכמים שנמשיך לקיימו במשך יומיים. הטעם העמוק לזה, שמרוב גובהו של 'ראש השנה', אנו נצרכים ליומיים כדי לקלוט את כל אורו.
שנהיה לראש ולא לזנב: אלה הם זמני כניסת ויציאת ראש השנה תשפ"ג
ראש השנה נקרא גם 'יום הזיכרון', משום שביום זה ה' זוכר ופוקד את בְּרוּאיו, ותוך כך בורא חיים חדשים לשנה הבאה. בראש השנה נפקדו שלוש נשים צדקניות: שרה אימנו שילדה את יצחק אבינו, רחל אימנו שילדה את יוסף הצדיק, וחנה שילדה את שמואל הנביא.
יום תרועה ומצוות שמיעת השופר
ראש השנה נקרא 'יוֹם תְּרוּעָה'. התרועה היא קולות שבורים וחתוכים שמבטאים חרדה ושבירה של המערכת הקודמת לקראת השלב הבא. מצווה להקיף את התרועה בקול של תקיעה, שהוא קול פשוט וארוך. כלומר בראש השנה נצטווינו לשמוע שלוש סדרות של 'תקיעה תרועה ותקיעה', בסך הכל תשעה קולות. ניתן לתקוע תרועה שמבטאת שברון וצער בשלוש צורות: א) קולות בינוניים הדומים לאנחות שנקראים 'שברים', ב) קולות קצרים כדוגמת בכי קטוע הנקראים 'תרועה', ג) שילוב של שניהם, כדרך אדם שמצטער ונאנח וממשיך בבכי, שילוב זה נקרא 'שברים-תרועה'.
כיוון שלכל סוג של תרועה יש ייחוד וערך משלו, תיקנו חכמים לקיים את התרועה בכל שלוש צורותיה. בסדרה הראשונה שלוש פעמים: 'תקיעה, שברים-תרועה, תקיעה', בשנייה שלוש פעמים: 'תקיעה שברים תקיעה', ובשלישית שלוש פעמים: 'תקיעה תרועה תקיעה', סך הכל שלושים קולות. ואף שהתרועה היא עיקר היום, מצווה להקיף אותה בתקיעות. כלומר לפני התרועה תוקעים תקיעה, ולאחר התרועה תוקעים תקיעה. התקיעה שהיא קול פשוט וארוך מבטאת שמחה והתכנסות, שכל הקולות מתלכדים יחד לתקיעה אחת פשוטה. נמצא אם כן, שאף שעיקר ראש השנה הוא יום תרועה ודין, מצווה להקיף את התרועה בתקיעות שיש בהן שמחה, מפני שמגמת הדין לטובה, להסיר אותנו מהרע, לשפר את מעשינו ולהיטיב את אחריתנו.
דיני התקיעה
נוהגים לקיים את התקיעות בציבור יחד עם תפילת המוסף, ומי שאינו יכול להשתתף בתקיעות הציבוריות, יכול לקיימן במשך כל היום. כדי לקיים את המצווה צריכים לשמוע סדרה מלאה של שלושים תקיעות. כדי להדר במצווה, תיקנו חכמים לציבור לתקוע עוד סדרה של שלושים תקיעות לפני תפילת המוסף. בנוסף, נהגו ברוב הקהילות להדר ולתקוע עוד ארבעים תקיעות, כדי שבסך הכל ישמעו מאה תקיעות. צריך לשמוע כל תקיעה מתחילתה ועד סופה. לגברים מצווה זו היא חובה ולנשים מצוות רשות, ומנהג רוב נשות ישראל לקיים את המצווה.
השופר
שופר הוא הקרן החלולה כשפופרת הגדלה בראש בהמות וחיות. רמז יש בשופר, שצידו הרחב שממנו יוצא הקול הוא הצד שמחובר לראש הבהמה, וכאשר מריעים בשופר, כביכול תוקעים לתוך הנפש הבהמית שבנו, לעורר אותנו לתשובה. מצווה שהשופר יהיה של אַיִל (כבש) וכפוף, כדי להזכיר את עקדת יצחק, שבמקומו הקריב אברהם אבינו איל וכפיפות השופר רומזת לנו לכפוף את לבבנו לפני ה'. היה קולו של השופר גבוה מאוד או נמוך מאוד או צרוד מאוד - כשר, שכל קולות השופר כשרים. שופר שנחתך והתקצר, כל עוד נותר ממנו טפח (כ-8 ס"מ) כשר.
המלכת ה' בתפילות
תפילת ראש השנה עוסקת בהמלכת ה' עלינו, ובכך בא לידי ביטוי האופי הישראלי, שבמקום להקדיש את יום הדין לתפילות פרטיות על פרנסה ובריאות וכל שאר הדברים שאדם טרוד בהשגתם כל השנה, ישראל מבטאים ביום קדוש זה את רצונם העמוק ביותר, שתתגלה מלכות ה' יתברך, והעולם כולו יתוקן וייגאל בחסד ובאמת. לכן גם לא מתוודים על החטאים בראש השנה, מפני שהווידוי נועד לתיקון חטאים פרטיים, שלמען תיקונם מוקדשים שאר ימי התשובה, ואילו ראש השנה נועד להתקשרות אל המגמה הכללית של תיקון עולם במלכות שדי. וכשישראל מניחים את ענייניהם הפרטיים ועוסקים בכבוד ה' וגילוי מלכותו, מסתתמות טענותיו של השטן, והם זוכים לשנה חדשה שבה ימשיכו להתקדם עוד צעד לקראת התיקון והגאולה.
יום חג שמתבטא בלבוש וסעודות
כשם שנצטווינו להקיף את התרועה שמבטאת שבר ובכי בתקיעות שרומזות ליציבות ושמחה, כך הוא גם אופיו של יום ראש השנה. כלומר, יחד עם היותו יום תרועה ודין, הוא גם יום חג, שמצווה לערוך בו שתי סעודות מכובדות, אחת בלילה ואחת ביום, ולשמוח בהן בבשר ויין. אבל מפני שהוא יום דין, אין להפריז בסעודות. הרי שסעודות ראש השנה צריכות להיות יותר חשובות ומשמחות מסעודות שבת, אבל לא כמו סעודות שלושת הרגלים. וכן מצווה ללבוש בראש השנה בגדים חגיגיים ומכובדים, אבל מפני מורא הדין, לא את היפים ביותר כמו בשאר החגים. ויש נוהגים ללבוש בגדים לבנים בראש השנה, לרמוז לרצוננו להתנקות ולהיטהר מכל חטאינו. מי ששערותיו מגודלות באופן שאינו מכובד - צריך להסתפר לכבוד ראש השנה. הרגיל להתגלח - צריך להתגלח לכבוד ראש השנה.
מנהגי ראש השנה
כיוון שיום ראש השנה הוא ראשית השנה החדשה, משתדלים לנהוג בו באופן הטוב ביותר, כדי שיימשך ממנו סימן טוב של ברכה לכל השנה. לפיכך, נמנעים מכעס וקטטה, ומרבים באהבה עם בני המשפחה וחברים, ומברכים זה את זה בלב טוב בברכת: "לשנה טובה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם" או "תִּכָּתְבִי וְתֵחָתְמִי". ומשתדלים לשמח את בני המשפחה במחמאות ודברי ידידות בסעודה, ויש נוהגים לקנות מתנות לבני משפחתם לכבוד השנה החדשה.
מאכלים לסימן טוב: נוהגים לאכול בראש השנה מאכלים טובים ומשובחים, כסימן טוב לכל השנה. וכן נוהגים לטבול את החלה שמברכים עליה 'המוציא' בדבש או בסוכר, לסימן שתהיה השנה טובה ומתוקה. עוד נוהגים בסעודת ליל ראש השנה לאכול מאכלים שיש בהם סימנים טובים לכל השנה. תמר לרמוז שֶׁיִּתַּמּוּ שונאינו וחטאינו; רימון שירבו זכויותינו כגרגרי רימון; תפוח בדבש לרמוז לשנה טובה ומתוקה; סלק שיסתלקו שונאינו; כרתי שיכָּרתו שונאינו; דלעת שנקראת 'קרא', לסימן שייקראו זכויותינו; דגים, לסימן שנפרה כדגים בלא שתשלוט בנו עין הרע; ראש של כבש או דג, לסימן שנהיה לראש ולא לזנב.
תשליך
יש נוהגים לומר אחר הצהריים תפילה ליד מקום מים, לרמוז על ההיטהרות במים ועל השלכת העוונות, וקוראים לתפילה זו 'תשליך', על שם הפסוק: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז', י"ט).
הקטעים מתוך הספר המסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד, ראש הישיבה ורב הישוב הר ברכה