כוס הבכורה היא כוס היין, שנרים לכבודו של מי שאבדנו, לפני ארבע כוסות הסדר. המילה “בכורה” מזכירה את מכת הבכורות, אירוע שמוזכר בהגדה ונוגע באופן עמוק בשכול ובאובדן. כוס הבכורה שאנו מתכוונים אליה עשויה לסמל זיכרון למי שאיבדנו באירועים היסטוריים, אך בעיקר לאובדנים אישיים.
כוס הבכורה שלנו, הכוס שלפני ארבע הכוסות, מיועדת לתת מקום למי שאבדנו, כאשר כולנו ישובים ליד שולחן הסדר, ממש לפני קריאת האגדה. הרעיון לכוס הבכורה, עלה אצלנו בקבוצות התמיכה, כאשר אחרי כל חג נשמעו תיאורי מצבים כמו "כל פעם מישהו אחר קם לבכות בחדר אחר", "לא הצלחנו לחייך, קראנו את ההגדה באופן טכני", "חיפפנו את קריאת ההגדה כדי לסיים מהר, ורק דאגנו לילדים שיחפשו את האפיקומן"... "חייכנו מבחוץ ובפנים גרסנו אבנים" "היינו כמו הליצן שבוכה מבפנים". "אנחנו לא וויתרנו חגגנו ובכינו"... הצעה נוספת שעלתה, להטביע את שם היקיר או היקירה שלנו על גביע הכסף של החג. וכך שמו יונצח ויהיה נוכח על שולחן החג לכל אורכו.
"הרמת כוס הבכורה" היא מעין כותרת, לדברים שיאמרו באותה העת. נדבר על היקיר שאבדנו מספר דקות, ניתן לו "מקום" רשמי במסגרת ליל הסדר, נצרף אותו למעגל הרגשי. ואז, אחרי הבכי והדמעות, שעמדו בגרון וחנקו.... נוצר שחרור שמאפשר להתחיל בסדר עצמו, בקריאת ההגדה, ומצליחים גם לשיר וגם לשמוח. מה לומר בעת הרמת כוס הבכורה?
הפתיח
"הערב, אנחנו מרימים את כוס הבכורה לכבודך, יקיר ליבנו, שחסרונך מורגש כל כך סביב השולחן החג הזה.....
"הערב הזה, כשאנחנו מרימים את כוס הבכורה, אנחנו עושים זאת לכבודך. אנחנו זוכרים את הצחוק שלך, את החוכמה שלך, את האהבה האינסופית שהענקת לנו. הדמעות חונקות את הגרון, מציפות את העיניים, אלו דמעות של געגוע, של אהבה שלא נגמרת.
"הנה אנחנו שוב, כל המשפחה התאספה. אתה איתנו בכל יום, בלב במחשבות, בגעגועים.... זיכרונך ממלא כל פינה בחדר. אנחנו יודעים שאתה רואה אותנו מלמעלה, מחייך אלינו בנועם כהרגלך, וליבך מלא גאווה שאנחנו ממשיכים..".
אזכור הדברים שהתרחשו במשפחה מאז...
"הרבה אירועים התרחשו מאז שאינך... החיים שלנו המשיכו, גם אם בלעדיך... הם לעולם לא יהיו אותו הדבר. רצינו שתדע מה קרה מאז..".
כל משפחה תמצא לספר את מה שתרחש אצלה, מאז האובדן או מפסח שעבר.... לרבות שמות היושבים סביב השולחן , לפחות הילדים והצעירים, ולספר מה עבר עליהם. למשל: " האח שלך... האחיין שלך...הבן שלך... סיים את הגן, הוא כבר ילד גדול! והבת הקטנה שכבר מדברת המון, ואוהבת להצביע על המגנט של המקרר עם התמונה שלך ולומר "אבא"...ואחיך שהצטיין השנה בכדורסל והמאמן צופן לו גדולות... לליגה... אחותך שהתחילה לכתוב שירים.... ואפילו להלחין, ...
ומה עם משפחות שלא מסוגלות לדבר על ...אפשר לקרוא שיר...ואפשר כפי שלמדנו מאחת האימהות השכולות: "אנחנו לא משפחה של דברנים, אז אני מבקשת בתחילת הסדר שנעשה הפסקה של 30 שניות דומיה וכל אחד יחשוב על עומר..". וממשפחה אחרת, "אנחנו עושים סבב וכל אחד מספר משהו על מי שאבדנו. גם דברים מצחיקים".
ואיך עוברים מכאן לקריאת ההגדה?
לסיים בדברים כמו.. "אנחנו מרשים לעצמנו את הרגעים האלה של עצב ודמעות וזיכרון, כדי שנוכל אחר כך, מחוזקים בזיכרונך, לפתוח את סדר הפסח בשמחה, כפי שבוודאי היית רוצה. נקרא את ההגדה, נשיר את השירים, ונמשיך את המסורת שכל כך אהבת, בידיעה שאתה נמצא איתנו ברוחנו, תמיד".
כפי שהסדר מחבר בין דורות, הכוס הזו – מחברת בין זיכרון לתקווה.
הכותבת: ד"ר תמר אשכנזי, מנחה קבוצות תמיכה למשפחות שכולות ומחברת הספר "אבל . היום שאחרי"