קבלו את הדירוג שלי לאותם ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה. אני בטוח שיש לכם דעות משלכם, ואתם מוזמנים לטבול אותן בחרוסת ולמכור אותן תמורת גדי בתרי זוזי. פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!

# מקום חמישי – שאינו יודע לשאול

בן קר ואדיש. שום דבר לא מדליק אותו. שומר מסורת, אבל רק מתוך הרגל. זורם עם הסדר, אך ללא כל תחושת חוויה או התרגשות. לאחד כזה אין כל ברירה אלא לקיים "אַתְּ פְּתַח לוֹ". לבקוע את חומת האדישות, ולהזכיר לו ש"בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". למצוא את החיבור לחוויה האישית שלו. רק ככה הוא יגלה עניין ויתחיל סוף־סוף לשאול. לא רק קושיות, אלא גם משאלות.

# מקום רביעי – התם

הוא אולי לא חכם גדול, לפעמים אפילו קצת טיפש, אבל אדיש הוא בטח לא. יש עם מי לעבוד. הוא קורא את ההגדה, מבין את המשמעות, ושם לב שקורה פה משהו. אבל עדיין מפקפק ושואל "מַה זּאֹת" – זה באמת יכול להיות? ניסים באמת קורים? ואין לנו אלא לענות לו ש"בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". ומה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח. ככה שכן, הכל יכול לקרות. אפילו יציאת מצרים.

# מקום שלישי – הרשע

בן שכבר יודע הכל. בא לשולחן הסדר, יושב במרכז, אבל לא כדי ללמוד או לשמוע, בטח לא כדי לשאול. הוא כאן כדי להצהיר ולקבוע "מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם". כל הסיפור הזה של הדת והמסורת הוא "עבודה", משא כבד וטורדני, וזה בכלל שלכם ולא שלי.

אולי הוא נשמע מאיים, אבל חכו ותראו מה יקרה כשיסבירו לו ש"אִלּוּ הָיָה שָׁם – במצרים – לֹא הָיָה נִגְאָל". אבל כעת, לא משנה מה, הוא כבר חלק מהמשפחה, ולכן אם ירצה או לא, גם הוא עתיד להיגאל. ופתאום תראו איך כש"מקהין את שיניו", ומוציאים לו את העוקץ, צף ומתגלה צדיק מתוק מדבש.

# מקום שני – החכם

זה שבא בטוב. הוא לגמרי בעניין. רק תגיד לו "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" והוא מיד עושה. מבחינתו אפשר לדלג על כל ההסברים, הנימוקים, הטעמים והרעיונות. תן לו את רשימת המשימות, והוא על זה. ממש לא מעניין אותו למה. מצד אחד, חלום של בן. מצד שני, גם אחד כזה כדאי להזכיר לו ש"אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". לא מספיק לקיים את מנהגי המסורת, צריך גם לחוש את הטעם, את הסיבה לכל דבר. רק ככה יש לקיום משמעות אמיתית.

# מקום ראשון – הבן החמישי

זה שבכלל לא מגיע. כי הוא לא יודע. כי הוא שכח. או כי אף פעם לא לימדו אותו. הוא בכלל עכשיו בטיול בתאילנד או בקטמנדו, ברילוקיישן בברלין או בניו יורק. אבל הוא במקום הראשון, כי הוא ההוכחה לכך שלא רק שיצאנו ממצרים, אלא גם הפכנו לעם. ולא סתם עם, עם הנצח. אחרת איך תסבירו את העובדה שגם הוא, ברגע שרק ישמע בטעות שיש פה איזה ליל סדר בסביבה – מיד יגיע, בלי לדעת אפילו למה, ויצטרף בהתלהבות לשירת "לשנה הבאה בירושלים!".

הכותב הוא שליח חב״ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן, תל אביב