אם לא נרפא את הפצע האישי והלאומי הוא ימשיך לדמם

תשעה באב הוא יום של אבל וזיכרון שמבטא במשך דורות רבים את שיא השבר, את חורבן הבית ואת קריסת הריבונות שלנו בעקבות שנאת החינם בין אדם לחברו. את האבלות אנו נושאים איתנו ביום הזה, אך המסורת היהודית לעולם אינה עוצרת בכאב, וחייבת להמשיך אל התיקון והאיחוי.

תשעה באב הוא ציון דרך המבקש מאיתנו לעשות את החשבון הכי קשה – חשבון הנפש. לא רק לחשוב מה איבדנו, אלא לשאול באומץ מה חלקנו באובדן. על מה חרב הבית? לא על אידיאולוגיה, לא על ידי אויב מבחוץ – אלא על חוסר היכולת שלנו, כאחים ואחיות, לראות אלה את אלה כבני אדם.

---

במשך שנתיים כמעט, חיינו עוצבו על ידי חוסר ודאות וטראומת מלחמה. בנוסף, לצערנו, אנו ממשיכים להתמודד עם שחיקת ערכים מרכזיים ועם סדקים עמוקים במרקם הפוליטי והחברתי שלנו. וזה, בעיניי, השבר שאותו עלינו לאחות.

מחיר המלחמה המתמשכת הוא עצום. כששנאה משתלטת, אנו מתחילים לאבד את היכולת שלנו לאמפתיה, למורכבות, לראיית האנושיות באחרים. מאז 7 באוקטובר, החברה הישראלית מצולקת. הטראומה לא פסחה על אף מגזר, על אף משפחה. יש עוד 50 סיבות לכאוב, כשחטופים עדיין נמצאים בידי חמאס. תנאים הומניטריים קשים ברצועת עזה משפיעים הן על החטופים והן על תושבי הרצועה, עם דיווחים הולכים וגוברים על רעב חמור. הלחימה ממשיכה לגבות את חייהם של טובי בנינו ובנותינו, כמו גם את אלה של תושבים חפים מפשע, בהם ילדים. היהדות מלמדת אותנו כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים. עלינו לגלות חמלה והבנה לסבל של נשים וילדים בעזה גם כשאנו עצמנו חווים סבל אישי ולאומי.

בתוך המציאות הזו מתחדדת גם ההבנה: השבר בינינו לא נרפא מאליו. אם לא נבחר לרפא אותו, בידיים שלנו, באופן אקטיבי, הפצע הלאומי והאישי של כולנו ימשיך לדמם. כעומדת בראש תנועה דתית ישראלית, המאמינה בעשייה לתיקון, אני רואה בתשעה באב לא רק יום של קינה, אלא גם יום של התבוננות נוקבת והנעה לפעולה. מתוך חמלה יגיע גם התיקון: זהו רגע שבו אנו נקראות ונקראים לבחור לחיות חיים ערכיים ולקיימם באחווה ובסולידריות חברתית, ולעסוק בבניין חברה שיש בה צדק, שוויון ותקווה.

תיקון עולם הוא עיקרון יסוד בתפיסה הרפורמית ואינו רעיון ערטילאי. הממשות שבו מחייבת אותנו להיות האור שמוביל את החברה, לתקן קרעים בין נשים לגברים, בין מיעוטים לרוב, בין ישראל ליהדות התפוצות. אין זה קל, אך זה אפשרי בהחלט. לתקן לא אומר בהכרח להסכים זה עם זה – אלא להישאר יחד גם כשקשה. להאמין שדווקא מתוך הכאב ומתוך הריחוק אפשר לצמוח. אם חורבן בא עקב שנאת חינם, גאולה יכולה לבוא רק מאהבת חינם.