כשהייתי ילד, תמיד שמעתי על תגלית – הארגון שמאפשר לצעירים יהודים מהתפוצות להגיע לישראל ולחוות את הקשר עם הארץ. בגלל שהייתי בגיל צעיר בישראל, לא יכולתי להשתתף בעצמי במשלחת. לימים, כשעבדתי בקרן היסוד, נחשפתי יותר לעשייה של תגלית, ומאז אני מסקר רבות את פעילותו. אך רק לאחר ה־7 באוקטובר הבנתי עד כמה הארגון הזה חיוני: תגלית השיק תוכנית התנדבות ייחודית, שמביאה צעירים מכל העולם לסייע לישראלים שנפגעו מהמלחמה.
כאשר הוצע לי להצטרף למשלחת מתנדבים ולסקר אותה מבפנים, לא היססתי. כך מצאתי את עצמי על טיסת על אל לארץ, יחד עם קבוצה נלהבת של צעירים מאנגליה, ובהמשך פגשנו משלחות מהונגריה וגרמניה צרפת וינה ובלגיה . למרות ההבדלים בשפה וברקע, לכולם הייתה מטרה אחת: לעזור לישראל להשתקם.
אחר הצהריים חזרנו לתל אביב והתארחנו במלון אורקאדיה על חוף הים. בערב חיכתה לנו הופעה אינטימית של להקת דניאל ויעקובי – מוזיקה שנשזרה בסיפורים אישיים על כאב, אובדן וחוסן. אלייס, משתתף מבלגיה, אמר לי: “שמעתי עדויות רבות, אבל דרך השירים הרגשתי את הסיפור בצורה אחרת, עמוקה יותר".
הלילות מתמלאים בשיחות בין המשתתפים, שנמשכות אל תוך הלילה. הצעירים משתפים חוויות, מחשבות וחזון לעתיד. בבוקר שמענו הרצאה מכלב בן דרור, על המציאות הביטחונית והמתחים האזוריים. החוויה הזו מחברת אותנו לא רק אל ההווה, אלא גם לשאלות הגדולות של העם היהודי.
בימים האחרונים הבנתי שהמשמעות של תגלית השתנתה. היא כבר איננה רק “טיול שורשים” לצעירים יהודים, אלא גשר חי בין ישראל לעולם. יהודים מהתפוצות מגיעים כדי לתרום, לעבוד בשדות, להקשיב לסיפורים, להראות לישראלים שהם לא לבד. מפגש אחד חקוק בזיכרוני במיוחד: אישה ישראלית ניגשה אלינו ברחוב ושאלה אם אנחנו תיירים. כשהשבנו שאנחנו מתגלית ובאנו להתנדב, עיניה דמעו והיא לחשה: “תודה רבה. זה מרגש אותנו".
המשלחות האלו מוכיחות שהקשר בין עם ישראל בארץ ובתפוצות חי ופועם. הצעירים שיגיעו עכשיו להתנדב, יחזרו למדינותיהם עם שליחות – להיות שגרירים של ישראל. בתוך התקופה הקשה הזו, תגלית לא רק מחברת, אלא גם נותנת תקווה.
התרעות פיקוד העורף