פרשת המן - סגולה לפרנסה ביום שלישי ט' בשבט של פרשת בשלח | הנוסח מלא, הסבר המקורות וההלכה

פרשת המן היא אחת מהסגולות הידועות ביותר במסורת היהודית, ויש לה השפעה רבה על נושא הפרנסה. חכמינו ז"ל אמרו כי כל מי שיאמר את פרשת המן בכל יום, לא תחסר לו פרנסה. סגולה זו מבוססת על האמונה שהמן שניתן לבני ישראל במדבר היה מנותן פרנסה בשמיים, ומרגע שהאדם מבקש את השפע האלוהי, הוא מובטח כי לא יחסר לו.

בנוסף לקריאת פרשת המן, לפני אמירתה נהוג לומר את תפילת "ה'יהי רצון", בה מבקשים שפע ופרנסה לעם ישראל, למשפחה ולקהילה. תפילה זו מלווה את הקריאה בפרשה ומשדרגת את השפעתה הרוחנית.

נוסח פרשת המן

הִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:

וַיּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וּבקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֵת תְּלֻנתֵיכֶם עַל יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִינוּ עָלֵינוּ:

וַיאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל וְלֶחֶם בַּבּקֶר לִשְׂבּעַ בִּשְׁמעַ יְהוָה אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לא עָלֵינוּ תְלֻנּתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָה:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן אֱמר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם: וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל משֶׁה לֵאמר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמר בֵּין הָעַרְבַּיִם תּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלהֵיכֶם:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפר עַל הָאָרֶץ:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לא יָדְעוּ מַה הוּא וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עוֹמֶר לַגֻּלְגּלֶת מִסְפַּר נַפְשׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:

וַיַּעֲשׁוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: וַיָּמדוּ בָעמֶר וְלא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר:

וְלא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצף עֲלֵהֶם משֶׁה:

וַיִלְקְטוּ אתוֹ בַּבּקֶר בַּבּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעמֶר לָאֶחָד וַיָּבאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַגִּידוּ לְמשֶׁה: וַיּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעדֵף הַנִיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבּקֶר: וַיַּנִיחוּ אתוֹ עַד הַבּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לא הָיְתָה בּוֹ: וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לא תִמְצָאֻהוּ בַּשָׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקט וְלא מָצָאוּ: וַיּאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר מִצְוֹתַי וְתוֹרתָי: רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי:

וַיִּקְרְאוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ: וַיּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלא הָעמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלא הָעמֶר מָן וְהַנַּח אתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל משֶׁה וַיַנִּיחֵהוּ אַהֲרן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהָעמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

תפלה על הפרנסה

אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

הסגולה לפרנסה המובאת בפרשת המן מבוססת על העיקרון שהתלמוד הירושלמי מציין: "כל האומר פרשת המן כל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". הסגולה הזו חורגת מעניין של פשוט אמירת מילים בלבד, אלא היא משדרת עקרונות של אמונה עמוקה, הכרה בהשגחה פרטית ושפע אלוהי המלווה את כל אדם. כל מה שמקבל האדם בחיים, ובמיוחד את פרנסתו, הוא מתנה משמיים.

המן נמסר לבני ישראל במדבר באופן ניסי, שבו כל אחד מהם קיבל את בדיוק את הכמות שהייתה דרושה לו. לא היו יוצאים מניהים בהישג יד, כל מי שלקח יותר מהדרוש לא נמצא מזון נוסף, והיה ברור לכולם שהפרנסה מגיעה משמיים בלבד. קריאת פרשת המן כל יום, ובמיוחד יחד עם התפילה "ה'יהי רצון", מחזקת את האמונה הזו.

מנהגים הקשורים בפרשת המן

לפי המסורת, ישנו חיוב לומר את פרשת המן בכל יום, וזאת בשל המשמעות הרוחנית והפיזית שהיא מביאה. לפי השולחן ערוך (אורח חיים, סעיף ה'), טוב לקרוא את פרשת המן מדי יום, וכך גם כתוב במשנה ברורה, שהוא מציין שהקריאה לא נועדה רק כפעולה חיצונית, אלא יש להתבונן במשמעותה של הפרשה, כדי לחוות את הפלא האלוהי שמלווה את האדם בכל תחום, ובמיוחד בפרנסה.

נוסף על קריאת פרשת המן כל יום, ישנם נהגים לקרוא אותה בשיטת "שניים מקרא ואחד תרגום" – כלומר לקרוא את הפרשה פעמיים מתוך המקרא, ואת תרגום אונקלוס או פירוש רש"י פעם אחת. זהו תהליך של הבנה מעמיקה ומחויבות ללמוד את הפרשה באופן יסודי.

הסגולה ביום שלישי של פרשת בשלח

מנהג נוסף שהשתרש בקרב רבים הוא לקרוא את פרשת המן ביום שלישי בשבוע של פרשת בשלח. מקובל כי יש סגולה מיוחדת לפרנסה כאשר קוראים את פרשת המן ביום הזה. מנהג זה, שמיוחס לרבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל, היה נהוג בקרב חסידי רימינוב, והם היו מקפידים לקרוא את פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח עד לשקיעה, כסגולה לקבלת ברכה ושפע כלכלי.

כפי שנמסר, רבי מנחם מנדל מרימינוב היה נוהג לומר את פרשת המן כל יום, אך ביום שלישי של פרשת בשלח היה נוהג להדגיש את קריאתה, ויש המאמינים כי מדובר בזמן מתאים במיוחד לפרנסה. למרות שאין מקור מוסמך המסביר את הסגולה ביום הזה, מנהג זה התקבל על ידי רבים, ויש המאמינים כי קריאת פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח יכולה להפעיל את כוח הסגולה ביותר.

מה זה "שניים מקרא ואחד תרגום"?

"שניים מקרא ואחד תרגום" הוא חיוב שנפסק בתלמוד ובשולחן ערוך, ולפיו יש לקרוא את פרשת השבוע פעמיים מתוך המקרא, ופעם אחת את תרגום אונקלוס או פירוש רש"י. העיקרון שמאחורי החיוב הזה הוא להעמיק בהבנת הפרשה וללמוד אותה בצורה יסודית, כך שהקורא לא רק שומע את הדברים, אלא גם מבין את עומקם.

הסגולה לפרנסה: מה אומרים על פרשת המן המקורות המרכזיים?

שולחן ערוך:

בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן א, סעיף ה) פסק כי טוב לקרוא את פרשת המן כל יום, כי היא סגולה לברכה ושפע. הוא מדגיש שקריאת פרשת המן מלווה את הבקשה לפרנסה משמיים.

רבנו בחיי:

רבנו בחיי כתב כי פרשת המן מזכירה את התלות המוחלטת של האדם בהשגחה אלוהית בפרנסה, ומסביר שקריאת פרשה זו מחזקת את האמונה בהשגחה פרטית.

הירושלמי:

בירושלמי (ברכות, פרק א, הלכה ב) נאמר: "כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". זהו מקור עיקרי שמסביר את סגולתה של פרשת המן לברכה ושפע.

רבנו מנחם מנדל מרימינוב:

יש מסורת של רבי מנחם מנדל מרימינוב שהייתה נוהגת לקרוא את פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח כדרך לזמן פרנסה ושפע. למרות שהמנהג לא מבוסס על מקור מסודר, רבים נוהגים בו.

משנה ברורה:

במשנה ברורה (סימן א, ס"ק י"ג) הובהר כי חשוב לא רק לומר את פרשת המן, אלא גם להתבונן בה ולהבין את משמעויותיה העמוקות, ולזכור שכל מזונות האדם מגיעים בהשגחה אלוהית, ואין לו רשות להסתמך רק על השתדלותו החומרית.