"אמור אל הכהנים" (ויקרא כ"א, א')
מפני מה נסמכה פרשת טהרת הכהנים מטומאת מת לאיסור אוב וידעוני (האיסור להעלות את המת באוב)? כך שואל רבי יהונתן איבשיץ (מגדולי התורה ופוסקי ההלכה ביהדות אשכנז, 1690־1764) בספרו "תפארת יהונתן".
הוא מסביר כי דרך האומות הייתה לשאול עתידות אצל הכהנים, ואלה היו משיבים על פי מה ששאלו באוב ובידעוני, ודרשו אל המתים.
אצל עם ישראל, להבדיל, יש כהן גדול הנעזר על מנת לדעת עתידות באורים ותומים שבהם חקוק השם הקדוש של אלוקים.
כדי להרחיק חשש של מראית עין ולזות שפתיים כאילו גם הכהן הגדול, עיקר ידיעותיו בעתידות בא לו מדרישתו אל המתים, ציותה התורה על הכהנים לבלתי יטמאו למתים וגזרה עליהם דינים חמורים של הרחקה מן המת. וכך ייוודע הדבר כי רוח ה' דיבר בו וממנו ידיעותיו, ולא חלילה מדרישתו אל המתים.
כיום אין לנו אורים ותומים, אבל ישנם מקרים בהם הקב"ה מאיר עיניו של אדם וגורם לו להתנהג בעניין עתידי כאילו התייחסותו לעניין זה מוכתבת מן השמיים, ביודעו כביכול את העתיד להיות.
בספרו "ברכי נפשי" מבאר הרב יצחק זילברשטיין (מגדולי התורה בדורנו) בעניין חינוך ילדים, שלפעמים הקב"ה נותן בליבם של הורים הארה לנהוג בצורה קצת שונה אל ילדם בסטייה מהשגרה המחויבת, וזאת על מנת לא לפגוע בו בדבר העלול להעמיד מחסום בפני התפתחותו ובתועלת שיוכל העולם להפיק מגדלותו בעתיד.
וזה מה שאירע אצל הוריו של הגאון הרב יעקב רודרמן זצ"ל, ראש ישיבת בולטימור שבארה"ב, שהיה אחד מענקי התורה באמריקה וגידל דורות של תלמידים ששאבו ממנו את כוח עיונם בלימוד התורה.
בהיותו ילד קטן, ראה פעם הרב רודרמן את שעונו של אביו מונח על השולחן. במושגי הימים ההם שעון היה חפץ נדיר ולא כל אחד זכה לענדו על ידו.
הילד הקטן ראה את השעון, התלהב ו... החליט לפרקו. הוא הוציא את כל חלקיקיו הקטנים, פירק גם את הקפיץ, את המחוגים וכל מה שרק אפשר.
לפתע נכנסה אימו לחדר וכשראתה את אשר עולל בנה הקטן, החלה לצעוק ולגעור בו נמרצות. מה עשית? כיצד יידע אבא מתי זמנו ללכת לבית המדרש? איך נדע לדייק בזמני כניסת השבת וזמני תפילה?
בשמעו את הצעקות נכנס האבא לחדר ובראותו מה אירע, החל להרגיע את אשתו ואמר שהוא רואה במה שעשה הילד את כוח העיון שלו. "ברצונו לברר כל דבר לעומקו ולכן פירק את השעון כדי להבין את המערכות הפנימיות. בטוחני שכך יצמח לגדול בתורה, באותה דרך", אמר.
כשצמח הילד לגדול בתורה, היה נזכר במעשה זה שהעניק לו כיוון חיובי בלימודו וסלל את דרכו בעיון הלימוד.
כך, מסיים ר' יצחק זילברשטיין, אין לגעור בילדים בעתות לחץ. פעמים שגערות עלולות לחסום התפתחות חיובית של הילדים.