לפני שנים הוזמנתי לדבר בפני קצינים בכירים על מנהיגות בראי היהדות. היה זה מפגש מרתק בין תפיסת מנהיגות כפי שהיא עולה להבנתי מהתורה הקדושה, לבין תפיסת האל"מ שהיה אז מפקד הקורס. הפער הוא בשאלה מהי מנהיגות? במציאות בה אנו חיים, המילה מנהיגות  מאוד נפוצה. אנחנו שומעים רבות אמירות חד משמעיות כלפי מנהיגים או כאלה ששואפים להנהיג,  "לגלות מנהיגות", "אומץ מנהיגותי", "מנהיגות נבחנת בעתות משבר" וכן על זו הדרך. הבה נבחן איך התורה הקדושה מכוונת אותנו ביחס למנהיגות. במאמר זה אני מבקש להתבונן במבט קצת אחר על בחירתו של משה רבינו.

מעיון בפרשת שמות ובפרשת וארא מתברר כי ישנו הבדל תהומי בין הפרשיות בעיקר סביב דמותו ובחירתו של משה רבינו. בפרשת שמות מתוארת לידתו והצלתו הפלאית של משה רבינו ובעיקר רדיפת היושר והצדק שלו, עד לדיון המתמשך עם הקב"ה, כי משה מסרב לצאת לשליחות. ברור וכבר עמדו על כך הקדמונים, הראשונים והאחרונים כי התורה הקדושה מתארת את מעשי משה, את תכונות נפשו את ענוותנותו ואת היותו ראוי למנהיגות. ופרשה זו באה ללמדנו מה הוא מנהיג. רודף צדק, מגן חלשים, מתערב ושופט כאשר צריך, ואפילו מגן על בעלי חיים (הגילוי בסנה בא במדרש מתוך דאגה לשה, ורק אז מגיעה ההתגלות האלוקית בלבת אש מתוך הסנה). 

הרב יצחק נריה. קרדיט: תורה מציון
הרב יצחק נריה. קרדיט: תורה מציון

אבל אם נתבונן לרגע על המשפחה של משה, אין שמות, אביו מכונה "איש מבית לוי", אמו "בת לוי" והשם שלו עצמו ניתן לו על ידי בת פרעה. ובהקשר הלאומי, הוא לכאורה  גדל במנותק מהמעגל הישראלי במצרים.

פרשת השבוע שלנו, פרשת וארא מתחילה שוב לתאר את הבחירה במשה ואהרון, אבל בניגוד לסיפור בפרשת שמות, פה ההקשר הוא לאומי ישראלי ומשפחתי. התורה מתחילה מייחוסם של שבטים אחרים. ראובן ובניו, שמעון ובניו, עד שמגיעים אל לוי, קהת, עמרם, ורק אז חוזרת התורה אל משה ואהרון שאותם ציווה ה' "הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים". 

מדוע יש צורך בתיאור נוסף של הבחירה? כתלמידי מרן הרב זצ"ל אמונים אנו על המושגים "סגולה ובחירה", אולי אפשר להציע כי בעוד בפרשת שמות מופיעה בגלוי הבחירה במשה מצד מעשיו והנהגתו, בפרשת וארא מתגלה הבחירה מצד הסגולה. כלומר, לא די בבחירה הנובעת מתכונות נפש ולא די בהתאמה אנושית למנהיגות, של משה רבנו, אלא יש צורך בבחירה שהיא מצד הסגולה והקשר לעם ולאבות האומה.

על פי זה מתבארת התחלת פרשת הבחירה, בייחוס השבטים ראובן ושמעון עד ללוי, וכבר ראשונים ואחרונים עמדו בזה והציעו פרשנויות מרתקות. אבל אולי נוכל להוסיף, שמנהיגות אלוקית איננה באה מכוחו של הפרט גדול ככל שיהיה, היא מנקודת מבט של עם, ולכן הדגש אינו במשה ואהרון אלא בעם ישראל שהוא מהות הסגולה, ומכוח זה נשלחים אליהם משה ואהרון.

התגלות זו היא גבוהה יותר של שם ה' ורצון ה'. אם נדייק זאת מהפשט, פרשת וארא מתארת את הבחירה ללא שום תיאור של תכונות אנושיות. הדבר האנושי ביותר שאנו מוצאים בפרשת הבחירה בוארא, הוא ציון תמוה של הגילאים של לוי, קהת ועמרם. לפי דברנו זה מיושב ללמדנו כי פה הצד הסגולי הוא העיקרי ומה שחשוב זה המבט שהוא אלוקי, וכידוע, את שנות חיינו לא אנו קובעים אלא בורא העולם.

גם מלך המשיח מכונה צמח, הוא אינו צונח אלא צומח, כי מנהיגות איננה רק תכונות אנושיות נעלות, היא שילוב בין פרט לכלל, בין סגולה לבחירה. "וְאָמַרְתָּ֤ אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִנֵּה־אִ֞ישׁ צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח וּבָנָ֖ה אֶת־הֵיכַ֥ל יְקֹוָֽק" (זכריה פרק ו פסוק יב).