"ויהי בבוקר והנה היא לאה". 

מפרש רש"י: אבל בלילה לא הייתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסים את לאה, עמדה ומסרה לה אותם סימנים כדי שלא תבוש.

ידוע המדרש כי היו הכל אומרים ששני בני יצחק עשו ויעקב עתידים לשאת לנשים את שתי האחיות, לאה הגדולה לעשו הבכור ורחל הקטנה ליעקב ועל זה הייתה לאה בוכייה.

השאלה מי תינשא ליעקב הייתה שאלה עצומה! מי תהיה זאת שתבנה את האומה הישראלית? מי תהיה שותפתו של יעקב להגשים את ברכת הא-ל לאברהם כי זרעו ירבה ככוכבים?

לאור זאת אפשר להסביר מדרש תמוה (מדרש איכה) כי בשעה שנחרב בית המקדש בא אברהם אבינו לפני הקב"ה וזעק זעקה מרה. אמר לו הקב"ה: בניך חטאו. אמר אברהם אבינו: ניסיתני בנסיון עקידת בני על גבי המזבח ולא הרהרתי אחר מידותיך ואיך לא תרחם על בני? אך לא נענה.

בא לפניו יצחק אבינו ואמר: פשטתי צווארי לשחיטה למען שמך ואיך לא תרחם על בני! אף הוא לא נענה.

כך יעקב ויתר אבות העולם, כל אחד בתורו, התייצבו לפני הקב"ה ותפילתם לא נענתה.

אך אז הופיעה רחל אמנו וטענה בפיה: אני הייתי מיועדת להינשא ליעקב. אך בראותי את אחותי לאה שנכנסה לחופה כבשתי את רצוני ומסרתי לה את הסימנים שלא תבוש חלילה. כבשתי את קנאתי מול אחותי שהיא בשר ודם ואתה ריבונו של עולם לא תכבוש את קנאתך מול אלילים שאין בהם ממש ובהם חטאו בניך?!. אנא רחם על בניי!

באותה שעה אמר הקב"ה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, ט"ו)

לא מובן. הקרבה עילאית כמו זו של עקידת יצחק, הכרוכה במסירות נפש כפשוטה, אין בה כדי לזכות את ישראל ואילו מסירת הסימנים הנראית לכאורה כניסיון פחות קשה מרמת ניסיון העקידה כן עמדה לזכות בניה של רחל?

ודווקא היא, רחל העומדת באם הדרך, תזכה ותראה את עמינו שב אל גבולנו בדרך בית לחם אפרתה? מהו ההסבר?

אלא שמעשה של מסירות נפש למען קדושת שמו ית' הינו תוצאה של התעלות רגעית אל פסגת הקדושה האלוקית. כל היהודים אשר במרוצת הדורות מסרו את נפשם עשו זאת מכח התעלות רגעית שהתפרצה מקרבם כהתפרצות הר געש אשר הלבה שלו התעלתה והתפרצה אל על . אך לאחר רגע המוות תם הנסיון. לאחר שוך הגעש שקט ההר.

ואילו רחל לאחר שוויתרה על חלומה להיות אם האומה העברית - ובאותו רגע לא ידעה כי יעקב עתיד לשאת גם אותה לאשה- ועתידה הייתה לשאת ייסוריה שעה שעה עד יום מותה בגין מסירותה. 

היא לא מתה על קידוש ה'. היא לימדה מהם חיים על קידוש ה'.