פרשת אחרי | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

בעיצומם של ימי חג הגאולה, לפניכם כמה רסיסי תובנות. כידוע, בארבע לשונות של גאולה הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" ולכל אחת מהלשונות ייחודיות משלה.

כפי שקראתי במשל מפי הרב אברהם אורנשטיין זצ"ל (מרבני תל אביב הוותיקה לפני עשרות שנים), איזו "הצלה" הייתה כאן? אם הזאב טורף את הגדי והרועה מציל את הגדי מטורפו זוהי רק "הצלה", כי הזאב נשאר זאב והגדי נשאר גדי ואין בטחון שמחר לא יבוא הזאב ויטרוף שוב את הגדי. רק השמדת הזאב יכולה להיקרא פעולת גאולה ממשית עבור הגדי.

האסונות שלנו נובעים רק מתוך אי הידיעה. עיניים לנו ולא רואים, אוזניים ולא שומעים, לבבות לנו אך אטומים ומחוסר רצון לדעת, סובלים לא רק אנו היהודים אלא גם עמי העולם. גם המצרים הביאו על עצמם את מפלתם בגין סירובם לדעת. "ויקם מלך חדש"- הביא על עמו מצוקה כי "לא ידע את יוסף". אילו למד וידע וזכר לא היה מגיע לדיראון.

אצל עמנו חוסר הידיעה הגורם לחולשת האמונה, אף היא הביאה לאסון. חטא העגל האסוני, נוצר כתוצאה מכך- "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". אילו היו יודעים שמשה, המדבר עם הקב"ה פה אל פה, יחזור ויביא להם את התורה לא היו נכשלים בחטא.

לכן העיקר הוא הידיעה. "אתה הראת לדעת"- כל מה שראית מטרתו היא הידיעה, "למען ידעו דורותיכם". תפקידינו כיום להחדיר ברמ"ח איברינו את התובנה של- "וידעתם כי אני ה'" ודבר זה תלוי בנו ובהתנהגותנו באורח חיינו ובהמשכת קישור הדורות בידע הרוחני אותו קנו אבותינו והורישו לנו. זוהי הגאולה השלמה עליה נאמרת שירת הגאולה.