אני, סיפר הזקן, יוצא גרמניה. יום אחד לפני שנים רבות הגיע האדמו"ר לברלין לטיפול רפואי. אנחנו הייקים לא ראינו מעולם חסיד ובטח לא דמות של אדמו"ר. בשבילינו הייתה זו אטרקציה. שמענו שבליל השבת הוא יערוך "טיש" (שולחן שבת בו מארח הרב'ה את חסידיו). כולם הגיעו לבית הכנסת הגדול בברלין. גם אנו, שהיינו כבר רחוקים מקיום מצוות ומחללי שבת, הגענו. אמנם לא נכנסנו לבית הכנסת, אבל צבאנו על החלונות מבחוץ לקלוט את דבריו של האדמו"ר.
פתח הרב'ה את דבריו: השבוע קוראים אנו בפרשת קדושים וישנם ארבעה חלקים לפסוק זה (כפי שפירטנו בפתח דברינו - י.מ.) מהו הקשר ביניהם? הסביר: בקרלין עם החסידים שלי אני מסתפק ואומר שתי מילים - "קדושים תהיו" - והם כבר מבינים מה עליהם לעשות.
אבל ישנם אנשים שאי אפשר לומר להם "קדושים תהיו" כי הם לא אוחזים במדרגה כזו, אז מהם צריך לבקש רק "איש אמו ואביו תיראו". לכל הפחות, תתנהגו כמו שההורים התנהגו. אל תעזבו את המסורת, אל תעזבו את דרך אבא ואמא.
ויש סוג שלישי של אנשים שהתרחקו יותר וכבר עזבו את הדרך. להם צריך לבקש שלפחות "את שבתותי תשמורו". אנא זכרו את ניחוח השבת, את הנרות שאמא הדליקה, מנוחה לפחות.
אבל יש סוג רביעי, אמר הרב'ה, אלה שנמצאים כאן על החלונות, אתם שלא רציתם להיכנס לבית הכנסת כי התביישתם, לכם אומר הקב"ה: דבר אחד זכרו. תזכרו כי "אני ה'", וזעק: "תזכרו כי יש אלוקים בעולם!" לפחות שבנותיכם ובניכם לא יתחתנו עם נוכרים.
סיים הישיש את סיפורו: לבת שלי היה חבר גרמני. למחרת אותה שבת ארזתי את המזוודות והחלטנו שעולים לארץ ישראל כי הבנתי ששם בברלין צאצאיי יתנתקו מעם ישראל. וכך הגענו לקיבוץ. הבת התחתנה עם קיבוצניק, והיום הייתה הברית של הבן שנולד להם, וכל זה בזכות צעקת האדמו"ר שלך "אני ה'!".
כך זכה הרב טננבוים זצ"ל להבין פירוש בפסוק מתורתנו הקדושה מפי הקיבוצניק.
התרעות פיקוד העורף