"ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה" (שמות טו,כג)
אחרי שלושה ימים שבני ישראל הלכו במדבר ולא מצאו מים, ראו לבסוף ניצוצות של קרני השמש על מים...יש מעיין!
ניסו לשתות כמה לגימות אך לאכזבתם הבינו שמים אלו לא ירוו את צמאונם כי המים היו מרים ובלתי ניתנים לשתייה.
בדרך הטבע היו אמורים לשלוח משלחת לחיפוש מקור מים אחר שירווה את צמאונם אולם הקב"ה הצביע בפני משה על עץ ומשה השליך את העץ למים המרים ונעשה נס והם הומתקו.
לכאורה, אם רוצים לתת שם למקום כזה שנעשה בו נס כה מופלא מן הראוי היה לקרוא לו בשם המציין את הנס של המתקת המים, כגון "מתיקות", ולמה אפוא ניתן למקום השם מרה?
אלא לימדה אותנו התורה כי פעמים שהמסע הראשון בחיים כמו המסע הראשון של בני ישראל במדבר חייב להיות קשה ומר. פעמים עוברים נסיונות שהם מרים וקשים והחיים לא יהיו תמיד בטוב ובנעימים.
כמו במדבר אדם הסובל זועק אל ה' ...אנא תושיע אותי! בהיותם צמאים במדבר היו כאלו שחשבו שהישועה תבוא ממעיין אי שם, או שמא תעבור שיירה עם מים אבל על פתרון כזה, שהקב"ה יהפוך את המים המרים למתוקים, איש לא העלה בדעתו.
לכן, במהלך הראשון של העם בראשית צעדת החרות למדנו יסוד. גם כשאתה נמצא במרה שחורה וניצב בפני חומה של קושי אל תנסה להיות היועץ של הקב"ה כי יכול להיות שאת "המרה" בעצמה הוא יהפוך לדבש.
מסופר על יהודי אחד ששרד את השואה וזכה לעלות ארצה ומידי שנה בשנה, ביום הצלתו היה מספר לצאצאיו את סיפור הצלתו ובכך היה מחזק את רוחם גם בימים קשים. ובסיפורו סיפר כי במהלך המלחמה הנוראה הוא חלה בשחפת. בזמנים ההם אנשים רבים שחלו במחלה זו מתו בייסורים.
המחלה היתה מדבקת ולכן כל מי שחלה במחלה זו היה מוסגר בתוך בניין מיוחד ומלבד רופא ואחות שסייעה לו איש לא יצא ולא נכנס.
כשהנאצים כבשו את העיר ואספו את כל היהודים אל המחנות גם הם לא העזו להכנס לבניין זה מפחד ההדבקה.
כל משפחתו של אותו יהודי יחד עם שכניהם וידידיהם, נשרפו באושוויץ והוא היה היחיד שניצל עם שחרור העיירה.
הוא שרד בניסי ניסים את המחלה, עלה ארצה, הקים משפחה, האריך ימים עד גיל מופלג וזכה לראות נכדים ונינים.
למה זכיתי לכך? היה שואל ומיד משיב. בזכות המחלה!
צריך לדעת, אמר הרבי מצאנז זצ"ל שלמרות ששיכל את כל משפחתו בשואה לא נשבר והיה מחזק ומעודד את שארית הפליטה, שאל לנו לבכות בפני מחלה או צרה שכן אין אנו יודעים איזו ישועה טמונה לעם ישראל בתוך הצרה הזו.
לפעמים דווקא המים המרים הם אלו שיהפכו למתוקים.
זו הסיבה שמרים לקחה את התוף בידה כדי לשיר את שירת הגאולה.
למה היא בחרה דווקא בכלי הנגינה הזה? הרי מלבד התוף יכלה לבחור בכלי אחר יותר נעים לאוזן?
אלא, מסבירים גדולי החסידות, שתוף הוא כלי זמר שמזמר דווקא כאשר מכים אותו. כך עם ישראל, גם כאשר מכים בו אז דווקא מתוך ההכאה נוצרים מיתרי ישועתו.