"והנה מרים מצורעת כשלג" (במדבר יב-י). שני חטאים גדולים מספרת התורה שחטאו בני ישראל במדבר. הראשון הוא חטא העגל שהוא "עבודה זרה" שהיא אחת משלושת עבירות שעליה נפסקה הלכה ש"יהרג ואל יעבור" .
החטא השני הוא חטא המרגלים כשהוציאו את דיבת הארץ. על חטא העגל אומר הקב"ה למשה אחרי תחנוניו: "סלחתי כדבריך" ואילו על חטא המרגלים לא נמחל לישראל ורואים מכאן שהיתה להם נפילה שאי אפשר להתאושש ממנה. ולפני חטא המרגלים שהוא חטא של הציבור כולו מסופר על חטא של יחיד מישראל שהוציא דיבה על משה רבנו וזו היתה מרים אחותו שבתור עונש על שדיברה במשה הצטרעה.
מעבר לביקורת על המרגלים שראו את העונש שקיבלה מרים על שדיברה סרה במשה ולא למדו לקח ודיברו סרה על ארץ ישראל והסיתו נגד הציווי לעלות ארצה ולכובשה בטענה "שלא נוכל לנצח את הענקים יושבי הארץ" מנחילה התורה מוסר השכל עד כמה חמורה הוצאת דיבה על יחיד או על הכלל אף יותר מעבודה זרה. שהרי על פגיעה בו יתברך הקב"ה סולח אך על פגיעה באדם מישראל או על ארץ ישראל לא.
יתר על כך אומר רבי ליבל'ה איגר זצ"ל (מאדמו"רי פולין 1815-1888) שמפרשת מרים לומדים דבר נוסף- מצבה של מרים היה ממש נואש. כל ישראל רואים את מצבה ואין בידם להושיע שכן רק הכהן היחיד, אהרון הכהן, יכל לבצע את כל ההליכים על מנת לטהר אותה, להכריז עליה שאכן נטמאה בצרעת, להסגיר אותה שבעה ימים ולאח"כ לטהר אותה, אבל כיון שהוא אחיה ובהיותו קרוב משפחתה נמנע ממנו לטפל באחותו.
מאחר שלא היה מי שיטהרנה היה מצבה של מרים דומה למצבו של חולה שכל הרופאים התיאשו ממנו ואין לו תקווה.
מצבה היה כלאחר יאוש. אהרון היה יכול אהרון להושיע כל מורע אחר ורק אותה לא היה מי שיטהר. איך בכל זאת נושעה מרים?
אומרת הגמרא (זבחים קב.): "כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים. אני כהן ואני מסגירה" הקב"ה בעצמו רפא את מרים מצרעתה. כשכל המומחים וגדולי הרופאים מתיאשים ואתה יודע שרק הקב"ה יכול להושיע, בא ה' יתברך ושולח מזור ומרפא. לא רק בעניני רפואה. בכל קושי בחיים. אם נראה שכלו כל הקיצין ואין שום פתח להצלה, תפנה ישירות לקב"ה " א-ל נא רפא נא לה" ממנו תיוושע.
ממשיך ר' לייבל'ה אייגר ומסביר שזהו ההסבר לציווי שהצטוינו לזכור את מעשה מרים (דברים ט', כד): "זכור את אשר עשה ה' למרים" כי לכאורה לא מצאנו שום מצווה לזכור את עונשו של אדם שעבר וחטא, הרי חס הקב"ה על כבוד הבריות ולא להביאן לידי בזיון ואיך מזכירים לנצח לשון הרע על הצדקת מרים?
אלא שאין הכוונה לבזות חלילה את מרים אלא מעבר לזהירות מעוון לשון הרע יש כאן חיזוק לא להתיאש גם במצב שאין רואים פתח לישועה. גם אם חבל תלוי על צואר בן אדם אל יתיאש מן הפורענות. כל עוד נשמה באפו אל יתיאש אדם כי לה' הישועה.