פרשת המרגלים מעוררת כמה תמיהות. האם הם האמינו באמת, שבראותם בכל פינה לוויה ועוד לוויה, חששו שזו "ארץ אוכלת יושביה"? הלא הם היו מנהיגים ונשיאים, וראו בחייהם ניסים בניגוד לטבע. אך כאן, במקום להבין שבכוונה תחילה דאג הקב"ה שתהיינה הרבה לויות, כדי שתושבי כנען לא ישגיחו בהם – הם הסיקו שזו ארץ אוכלת יושביה, וכך המיסו את לב בני ישראל. במקום להודות לקב"ה על שעזר להם ודאג לקבורת מתי המקום על מנת להסיח את דעתם של המקומיים שלא ישימו לב למרגלים – הם העבירו ביקורת על ארץ ישראל.
הרב דן סגל שליט"א, מנהל רוחני ודרשן מפורסם, מציע הסבר לתופעה הזו. והוא מקשה: מה התביעה נגד המרגלים שלא השכילו להבין שתופעת הקבורות בהם נתקלו בבואם לרגל בארץ כנען הייתה לטובתם? הלא גם אנו – לו היינו נקלעים לארץ זרה ושומעים רמקולים המכריזים על לוויה אחרי לוויה – גם היינו מגיעים למסקנה שמדובר במדינה עם שיעורי תמותה גבוהים, וכל הגר בה נמצא בסכנת נפשות. מדוע היה מצופה מהמרגלים להבין מעצמם שכל ההלויות נועדו לכבודם ולטובתם?
ותירץ על פי משל. נתאר לעצמנו יהודי הצועד ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק בשבת, ומבחין בזווית עינו בנוער שוליים היושב מעבר לכביש על ספסל. מתבוננים הם בעוברים ושבים, וסיגריה בפיהם. לפתע עוצרת מונית שירות, המסתירה את הנערים מעיניו. כעבור מספר רגעים, המונית ממשיכה בנסיעתה – והנערים נעלמים מהאופק. היהודי שלנו מגיע למסקנה שככל הנראה נמאס לנערים לשבת באפס מעשה, ועלו למונית לכיוון תל אביב לבילוי כלשהו.
היהודי ממשיך בדרכו, ולפתע הוא מבחין כי על ספסל מעבר לכביש יושב האיש הנמוך והענק – החפץ חיים בכבודו ובעצמו. והנה, גם מולו עוצרת מונית, המסתירה את החפץ חיים מעיניו. כשהמונית ממשיכה בנסיעתה – החפץ חיים לא נראה במקום.
היהודי מנסה לחשוב: להיכן נעלם החפץ חיים? ייתכן שנכנס בדיוק באותו זמן לבניין סמוך, או ייתכן שנאלץ לנסוע לבית חולים איכילוב עקב פיקוח נפש, או שמא נחטף ואולץ לנסוע במונית בעל כורחו. אבל דבר אחד ברור ליהודי שלנו מעבר לכל ספק: החפץ חיים לא חילל שבת ולא עלה על המונית הזו להנאתו בעצם יום השבת לשם בילוי בתל אביב.
למה כשנערי השוליים נעלמו מעיניו – הוא קבע שהם חיללו שבת, ואילו כשהחפץ חיים נעלם – הוא קבע בפסקנות שהוא לא חילל שבת? התשובה היא: שהסברה שהחפץ חיים חילל שבת עקומה ומופרכת יותר מכל סברה אחרת. ולכן היהודי מוכן לאמץ כל השערה הכי רחוקה מההיגיון – ובלבד לא להישאר בהנחה המופרכת שהחפץ חיים חילל שבת.
והנמשל: זאת התביעה שנתבעו המרגלים – כי היה מצופה מהם להבין שמיתת יושבי הארץ נועדה לטובתם. הלא הם ראו בתהליך הגאולה ממצרים שרשרת ניסים שכולם נועדו לגאול את ישראל: ירידת המן, עשר המכות, ענני הכבוד. ולכן היה מצופה מהם להבין שלא ייתכן שהקב"ה מוביל את העם, אחרי כל הניסים – אל עבר "ארץ אוכלת יושביה".
היה עליהם להבין שמיתת יושבי הארץ הייתה לטובתם. אולם מאחר שהמרגלים הביטו על הכול בעין שלילית – הם הגיעו למסקנה מופרכת שהקב"ה עשה להם את כל הניסים על מנת להביאם למות בארץ ישראל. זה היה חטאם.
גם אנו, תושבי המדינה בשנת תשפ"ה (2025), חייבים להפנים: מאז השואה עברנו כאן עשרות פיגועים ומלחמות, ולמרות הכאב – יכולנו להם, ואנו עומדים זקופים. האם יעלה על הדעת שהקב"ה סייע בידינו וגמל לנו ניסים גלויים ונסתרים – כדי שחלילה נהיה למשיסה בידי צאצאי המן מפרס? האם רצונם ההיסטורי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים – רצון שלא הצליחו לממשו לפני כאלפיים שנה – אז דווקא כאן, בארצנו, הקב"ה יאפשר להם לממש?
חזקו ואימצו עם ישראל. על כנפי נשרים של טייסינו הגבורים – הקב"ה ינחיל לאויבינו תבוסה ניצחת.