נשאלת השאלה, מאחר ונאמר "אתם ניצבים היום כולכם" הרי שהכל בכלל. למה צריך לפרט מגדולי הגדולים עד קטני הקטנים, ובקטני הקטנים לפרט: מחוטב עציך עד שואב מימך, הלא שניהם בתחתית הסולם?
מתוך ההסבר של ר' יעקב גלינסקי זצ"ל ליקטתי מספר תובנות. ראשית, לא מקרה הוא שפרשה זו נקראת בסמוך לראש השנה. לרוב בני האדם ישנה נטייה להביט לצדדים אל עבר דמויות רבות הוד בכל שטח ולדמות את עצמם אליהם מתוך תחושת יאוש. "הלא לעולם לא אשיג את ההשגות של אותו גאון כגון הגאון מוילנה" או "לעולם לא אגיע למדרגה הרוחנית של מידות טהורות כמו מייסד תנועת המוסר הרב ישראל מסלאנט ואם כן למה לי להתאמץ לשוא?"
הרהורים אלו בטעות יסודם. הרבי זושא מהאניפולי זצ"ל אמר "לא ידונו אותי בשמים ולא יכוני על שלא הייתי כמו אברהם אבינו, אלא יכוני על לא הייתי זושא!"
הקב"ה ברא במשך הדורות מיליארדי בני אדם. כל איש ויעודו בעולם, וכל בן אנוש עם כשרון שונה. חכמים, גאונים, בינוניים, נחושי אופי וגם חלשי הבנה. ובכל דור ודור שתלם הבורא למילוי יעוד ספציפי בהתאם לכוחותיהם השכליים. חובת האדם בעולמו להיות הוא עצמו בשלמות כוחותיו. לא להיות כפילו של מישהו אחר.
הגמרא מספרת (מס' יומא, לה) שעני עולה למרום ומתנצל שלא עסק די בתורה כי טרוד היה בפרנסתו ומביאים לו ראיה מהלל שהיה עני מרוד ובכל זאת עסק בתורה. עשיר עונה שהיה טרוד בעושרו ומוכיחים אותו מרבי אלעזר בן חרסום. לרשע שלא הצליח לעמוד בנסיון מצביעים על יוסף הצדיק.
וכי נתבע כל אדם להיות כיוסף וכהלל וכרבי אלעזר בן חרסום? לא ולא. אבל הם בשלמותם ואנו כאפשרויותינו! התורה דורשת מאתנו "אתם ניצבים היום כולכם". אך לא מכולכם נדרשות אותן דרישות ונתבעות אותן תביעות.
התרעות פיקוד העורף