הדמיון בין הנשר לעם ישראל כפי שבא לידי ביטוי בפרשתנו פנים רבות לו. בספר משלי (ל') אומר שלמה המלך: "דרך הנשר בשמים". רק לעתים רחוקות טס הנשר מעל פני הקרקע . בדרך כלל או שהוא נמצא בגבהי מרומים או שהוא שוכן על הקרקע ממש. הנשר הוא צפור מופלאה, כשמביטים ביצור הזה כשהוא משרך דרכו על הקרקע קשה להאמין שהוא יכול לפתע להמריא אל בין העננים ולהתרומם גבוה יותר מכל צפור אחרת.
חז"ל אומרים שכך בני ישראל "כשהם יורדים יורדים עד למטה וכשהם עולים עולים עד הרקיע". נתבונן לרגע אך על פרק קצר בתולדות עמנו העתיק- נביט על מאה השנים האחרונות.
מה שפל היה מצבנו במשך שנות ה-30 וה-40 במאה הקודמת. היינו אז למשל ושנינה בקרב הגויים. היינו "כצאן לטבח יובל". נאלצנו להסתתר כחיה נרדפת ומספר שנים לאחר מכן אותם אודים מוצלים מאש הפכו לגבורי כח, הניפו את דגל עמנו אל גבהי מרומים והרימו את שם ישראל עד לרקיע, אכן היה זה "דרך הנשר בשמים".
ושוב בשנות הששים, החרדה והדכאון שלטו בנו. שמא יצליחו אויבינו מסביב לקפד את פתיל חייה של מדינתנו הצעירה. הוכנו בתי קברות המוניים מתוך חשש לגרוע מכל והנה שוב התרומם הנשר היהודי ולפתע הביא נצחון מוחץ עד "שהיינו כחולמים". היינו במצב של התרוממות רוח, בגבהים מסחררים של תהילה והתפארת.
בדומה לזה בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור. היינו במצב של הלם, מדוכאים ומודאגים בתחושה של אובדן הבית השלישי
ולפתע פתאום שוב נסק הנשר הישראלי אלי שמים וצבא ישראל חצה את תעלת סואץ, כיתר את הארמיה המצרית בדרום וכפסע היינו מדמשק בצפון.
כנראה זהו הדמיון בינינו לבין הנשר וזהו גורלנו. גם בימינו, לפני שנתיים, בשמחת תורה הופלנו ארצה כחיה חדלת אישים ושוב קמה בנו רוח גבורים והכינו את הנאצים האיסלאמיסטים מנה אחת אפיים. שוב מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. כי דרך הנשר בשמים.
אך יש המשך לדברי שלמה המלך- "דרך אוניה בלב ים".
אין דבר המשליט בנו רוח נכאים יותר מאשר מראה של אוניה המיטלטלת בסערה זועפת. בדידותה של אוניה כזאת מעציבה את כל רואיה אך לא את רב החובל. הוא יודע שסופות דוחפות את האוניה על פי רוב קרוב יותר אל החוף ויש בה את היכולת להדוף את המכות חסרות הרחמים של הגלים הרמים והצוות מציית להוראותיו לנווט את כלי השיט בכיוון הנכון.
מדינתנו נמצאת כעת במצב של אוניה בלב ים. אנו עומדים מול גורל הבדידות המרה של ספינת מפרשים המיטלטלת על ידי הקצף הזועם של קנאה ושנאה מצד העולם כולו, עשיו, ישמעאל ושותפיהם לשנאת ישראל.
הנחמה שלנו היא ברב החובל- הקב"ה.
אכן הצוות-כלל ישראל- צריך לעשות את השתדלותו אך ההובלה היא של בקב"ה. הנביא ישעיהו אומר (ישעיהו לג,ו): ״וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חוֹסֶן ..." ואומרת על פסוק זה הגמרא (מס' שבת לא): "אמונה-זה סדר זרעים" (אחד משישה סדרי המשנה העוסק בעיקר בהלכות עבודה האדמה) ואמר היהודי הקדוש מפשיסחא: יש רגעים קריטיים בהם האמונה זה סדר "זרעים". כלומר, החקלאי חורש, נוטע וקוצר וכו' אבל הוא גם מתפלל לקב"ה שיתן שמש ומטר בעיתם כדי שעמלו לא ירד לטמיון. הוא מתפלל על היורה והמלקוש ובדרך זו נעשה האדם לשותף של הקב"ה במעשה הבריאה והגאולה.
על כן חלילה לנו מלהתיאש! גם אם העולם מביט כעת על הנשר כאילו הוא יושב גלמוד על הקרקע, הוא יתנער לפתע ובעזרת השם יעיר קנו אלי רום.
התרעות פיקוד העורף