אומר רש"י: "העורב מעל בשליחותו ולא הלך בשליחותו עד ששלח את היונה והיא עשתה את השליחות" כנסת (עם) ישראל נמשלה ליונה.
כיון שהעורב התגלה כשקרן וכזבן גם חז"ל בהמשך הימים לא נתנו בו אמון וכפי שנראה להלן ואילו ליונה כן האמינו.
המדרש מספר (מסכת גיטין דף מ"ה) כי רב עיליש נלקח בשבי. בתאו בבית הסוהר ישב נוכרי אחד שהיה בקי בשפת הציפורים. יום אחד עורב דפק על החלון וצעק "קרא קרא". רב עיליש שאל את שכנו לתא "מה הוא אומר?" השיב השכן הנוכרי: "העורב אומר, עיליש ברח עיליש ברח". יש הזדמנות עכשיו, תברח!
השיב רב עיליש: "העורב שקרן וכיון שהוא שקרן איני סומך עליו".
עד שהגיעה יונה והקישה על החלון. שאל רב עיליש: "מה היונה אומרת?" השיב לו השכן: "היא אומרת, עיליש ברח עיליש ברח". הגיב רב עיליש: "כנסת ישראל נמשלה ליונה וא"כ הדברים אמיתיים". רב עיליש קם, ברח והציל את עצמו. עד כאן לשון הגמרא.
אחד מגדולי פרשני התלמוד, רבי עקיבא אייגר זצ"ל, מציין כי מכאן ראיה שרב עיליש ידע את לשון הציפורים... ושואלים כל המפרשים: אדרבא, מכאן ראיה שרב עיליש לא ידע את שפת הציפורים ובגלל זה שאל את שכנו לתא שיבאר לו כל פרט משיח העורב והיונה? ועוד שאלה נשאלה על המדרש: כיצד רב עיליש סמך על האסיר שישב לידו? שמא הוא משקר לו? אולי הוא מרמה אותו ומסית אותו לברוח ולמעשה הוא ייתפס על ידי השומרים ויוצא להורג? כיצד הוא לא נזהר בדיני נפשות וסומך על פרשנותו של שכנו הנוכרי, דבר העלול להביאו לידי מוות חלילה?
אמר על כך הרב חיים שמולביץ זצ"ל (ראש ישיבת מיר ועמקן בהבנת נפש האדם) וכה הם דבריו: "רב עיליש ישב בבית הסוהר עקב גזירת מלכות הרשע. האם חושבים אנו שכל בוקר הוא שאל את חבריו לכלא מה היונים אומרות ומה העורב חושב? האם זה עיסקו של רב עיליש? בודאי שלא. ולמעשה הוא לא היה זקוק לתירגום סימולטני כי גם הוא הבין בשפתם כמו עוד תנאים ואמוראים שידעו את שפתם. אך באותו בוקר כשהעורב הקיש על חלונו הבין רב עיליש שהעורב מדבר אליו ואומר לו "עיליש ברח" ואז החליט לערב את אותו נוכרי ולהתעניין אצלו " מה העורב אומר"?
מדוע דוקא היום החליט לשאול? התשובה היא: "האדם שומע את מה שהוא רוצה לשמוע"
אם רוצה לברוח הוא עלול לשמוע שהעורב אומר לו ברח גם אם העורב אומר משהו אחר לגמרי. כיון שיש לו נגיעות אישיות המשחדות אותו לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע. רב עיליש ידע את הסוד הזה שהנגיעות יכולות להטעות את האדם חלילה ולכן חשש לקחת סיכון ולהסתמך על שמיעתו האישית "אולי רצוני לברוח מטעה את שמיעתי"?- מה עשה? הפנה את ראשו אל עבר שכנו שידע את שפת העורב ושאל "מה העורב אומר?" כי לאיש הזה לא היו נגיעות ביחס לרב עיליש . לכן יש לו כח השיפוט ורק הוא יכול לאשר את השמיעה ואם גם הוא שומע כמותו הרי השמיעה נכונה.
למדנו מכאן שאנשים גדולים, ככל שזהירים לא לרמות אחרים הריהם נזהרים עוד יותר לא לרמות את עצמם. לא אדם רגיל ואף לא שופט יכולים לשפוט בדבר שעלולה להיות להם נגיעה אישית. זוהי רמאות עצמית
התרעות פיקוד העורף