פרשת השבוע: לך לך | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

אברהם אבינו חוזר ארצה ממצרים וכעת, בניגוד למצב בו היה בלכתו מצרימה, הוא עשיר ונכבד עקב המתנות והרכוש שהמלך העניק לו בתור פיצוי על מה שניסה לעולל לשרה. למרות עושרו הרב, אברהם לן באותה אכסניה בה לן ברדתו מצרימה, ועל זה אמרו חז"ל: "לימדה התורה דרך ארץ, שלא ישנה אדם מאכסנייה שלו".

כלומר, על האדם להסתפק במועט ולא להרגיל עצמו לתפנוקים וחיי מותרות גם כשמזלו מאיר פנים והוא עולה לגדולה גשמית. ולכאורה, למה שלא יעלה את רמת חייו אם מצבו הכספי מאפשר לו זאת? כי גלגל חוזר בעולם, ואין לנו כלים לדעת מה מזמן המחר ואם תתרגל לחיי מותרות, שמא המחר טומן בחובו ירידה גשמית ואז סבלך יגדל שבעתיים לאחר שטעמת מצוף מתק חיי רחבות ועשירות.

ב"חומש המגידים" בו ליקטו גדולי תנועת המוסר תובנות ממעשי אבות, מובא בנושא זה של הסתפקות במה שהגוף זקוק לו מבלי להפריז, מעשה מהגמרא (מסכת כתובות, ס"ז) אודות עני שבא לרבי נחמיה, ורבי נחמיה שאל אותו "מה אתה רגיל לסעוד?". ענה לו שהוא רגיל לאכול בשר שמן ויין נושן, וזה היה נוהגו מהתקופה בה היה עשיר. אלא שבארונו של רבי נחמיה לא היה אוכל מלבד עדשים.

שאל רבי נחמיה: "שמא רוצה אתה לאכול עדשים? שכן מדין צדקה איני חייב להאכילך יותר ממה שיש לי, וזה מה שיש לי". ואכן, מספרת הגמרא, "האכילו עדשים". וכתוצאה מכך אירע אסון. האיש מת כתוצאה מאכילת אוכל פשוט זה בו לא היה רגיל. וקוננו על כך חז"ל: "אוי לו לנחמיה שהרג בן אדם!".

אבל אחר כך דוחה הגמרא ואומרת: "לא ולא! אלא אוי לו לאדם שהרג את עצמו! כי הרגיל את עצמו לאכול רק תרנגולת פטומה ויין ישן". הוא, המפונק, אשם בלעדי במותו. מדוע רבי נחמיה יכול לחיות מעדשים ואתה לא? אלא שהרגלת את עצמך לפינוק, והרי אין אפשרות לדעת איך המצב מתגלגל מיום ליום, ולכן כל אחד מצוּוה לא להתרגל למותרות. "לימדה תורה שלא ישנה אדם מאכסנייה שלו, גם אם צנועה היא וקטנה".

וממשיכה הגמרא באותו עניין. "עני בא להלל הזקן וסיפר שהוא עני כעת, אך הוא בא ממשפחה עשירה והוא אינו מסוגל לחיות אם אינו רוכב מדי יום על סוס ועבד רץ לפני הסוס, כפי שהתרגל לפני בעת עושרו וכיוון ששמע זאת, הלל מיד השיג לו סוס ועבד שרץ לפניו".

יום אחד השיג לו סוס, אך לא מצא לו עבד שירוץ לפניו. מה עשה? הלל הזקן התנדב לרוץ בעצמו.

ננסה לזרום יחד עם אותו עני. כמה צער כרוך בהרגליו? שוטה גדול הוא. למה התרגל לשיגעונות כאלה עד כדי כך שבלעדיהן אינו יכול לחיות? למזלו הוא נתקל בהלל הזקן. אם היה נתקל ביהודים טובים בבית הכנסת, היו מביאים לו אוכל ושתייה. והוא, מסכן, היה מסרב בנימוס כי הוא חייב להשיג איזה סוס... מיד היו עונים לו: בבקשה, קח לך כמה כסאות ולך לישון, ותפסיק להטריח עולם ומלואו. והוא אכן היה נשאר רעב.

ומי האשם? הוא עצמו.

זהו הלקח מדברי רבותינו שאמרו "וילך למסעיו – למדה התורה דרך ארץ". אל ישנה אדם מההרגל שלו – שלא ירגיל עצמו למותרות.