אירוע מדהים נגלה לעינינו. אברהם מבקש לרכוש את מערת המכפלה על מנת לקבור את שרה הוא פונה לבעל הקרקע, עפרון, והלה משיב לו באצילות כי הקרקע נתונה לאברהם בחינם ללא כסף. אך לפתע לאחר כמה דברי שכנוע מצד אברהם מתפתה עפרון ואינו בוש לדרוש ארבע מאות שקל כסף ולא סתם שקלי כסף פשוטים אלא ארבע מאות שקלים "עובר לסוחר" כפי שאכן אברהם נתן לו-ששוים פי מאה!!
מכאן למדו חז"ל את אמרתם "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים". עפרון פותח את דבריו ומדבר גבוהה גבוהה. על שאינו מעוניין בממון אך בסוף דבריו כבר לא הסתפק בארבע מאות שקל פשוטים אלא כלשון חז"ל נטל ארבע מאות קנטר (מטבע היקר פי מאה). לעומתו, צדיקים מדברים מעט ועושים הרבה, כמו שאמר אברהם לשלושת האורחים "אקח פת לחם" אגיש לכם פת לחם כדי להשביע את רעבונכם אך בפועל הכין להם שלושה פרים וכיבדם בבשר משובח במיוחד.
שואלים כולם וכי עפרון לא התבייש לומר לעיני עמו שהוא מעניק לאברהם את השדה בחינם וכעבור משא ומתן קצר הוא כבר דורש ארבע מאות שקל? שאלה נוספת נשאלת כשלומדים את דברי חז"ל על פרשה זו שמעפרון לומדים שרשעים מדברים הרבה ואינם עושים אפילו מעט והלא היו צריכים לקצר ולומר בפשטות "רשעים שקרנים" ולא את התובנה שהם מדברים הרבה והלא עיקר גנותם הוא השקר ?
על השאלה הראשונה משיבים שמדיוק בפסוקים מתברר שתחילת הדיבור בין עפרון לאברהם התרחש "לאוזני בני חת" ולעיני כל העדה. שם היה עפרון נדיב ואצילי. אך בבואו לנקוט במחיר של ארבע מאות שקל, זאת הוא עשה רק באוזני אברהם "אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל ביני ובינך מה היא" ולכן לא התבייש מפני התושבים. אברהם לא נפל למלכודת הדבש ושילם את הכסף לעיני העם כדי שיהו עדים לקנינו.
בקשר לשאלה השנייה מיישב הרב שלום שוודרון זצ"ל בהנחת יסוד בהבנת נפש האדם. לא בהכרח שעפרון היה כאן שקרן. הרשעים מדברים הרבה ועושים מעט לאו דווקא מחמת שקר. בדברים אחרים הם אמנם שקרנים אבל כאן הסיבה הינה עמוקה יותר.
הצדיקים זהירים בדבריהם מפני יראת השמים שלהם. הם יודעים שבחיי המעשה ישנם נסיונות ועיכובים שהחיים מציבים בפני רצונותיהם. לכן אינם מבטיחים כי אם מעט, רק מה שנראה בטוח כי צדיק אינו מאמין בעצמו עד יום מותו...ובסוף יש לו סייעתא דשמיא ויכול לתת עוד ועוד.
אבל הרשע...בשעה שמדבר על עצמו ומעלותיו הוא מפליג גם אם יש בו מעלה קטנה "אני זריז, אני מבטיח לבנות רחובות וארמונות, אני אנהיג אני אמשול, אני ואני ואני" אבל באותו רגע שהוא מבטיח הוא אינו משקר אלא נכנס בעולם של דמיונות ומחשבות טובות ומרמה ...את עצמו. הוא שוכח את מצבו האמיתי שהוא בעצם שבוי בידי יצרו.
ברגע שאברהם סיפר לבני חת על מות אשתו אכן עפרון התמלא רגשות של טוב לב עד שהיה בטוח שיוכל לעמוד בדיבורו ויעניק בחינם את חלקת השדה לאלמן אברהם הניצב דומע מולו. אך ברגע שאברהם "ריכך" אותו ואף הראה לו את מטבעות הכסף מייד נפל עפרון וחזר להיות הרשע חומד הממון. ולכן אמרו חז"ל על עפרון את הפסוק "נבהל להון איש רע עין" הבהלה להון הכריעה אותו.
התרעות פיקוד העורף