פרשת השבוע: ויצא | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

כשמעיינים בסיפור נישואיו של יעקב אבינו לשתי האחיות, לאה ורחל,  עולות מספר תמיהות עליהן נעמוד להלן.

"עיני לאה רכות". אומרים חז"ל שעיניה רכות מבכי, "שהיתה שומעת בני האדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות ללבן. הגדולה  לגדול (לעשו) והקטנה לקטן (ליעקב) . והייתה לאה שואלת מה מעשיו של עשו? ושמעה כי הינו איש רע מעללים מלסטס את הבריות. והייתה בוכה .ואם כן, לאה היתה צדקת ולמה יעקב נמנע מלשאת אותה מלכתחילה?

מיישב  הרב יצחק ב"ר יהודה הלוי (מבעלי התוספות אשר חי במאה ה 13) בספרו "פענח רזא" שיעקב עשה חשבון: הרי כבר הסתבכתי עם עשו פעמיים, פעם אחת כשנטלתי את הבכורה, ופעם שנייה כשלקחתי את הברכות, אם עכשיו אקח גם את זו שמיועדת להיות אשתו אסתבך אתו פעם שלישית. לשם מה אני צריך את זה? שתהיה לו סיבה נוספת להרגני?  אשא אפוא את רחל המיועדת לי ולא את לאה.

על כן הוא פונה אל לבן ומבקש לשאת את רחל ומתחייב לעבוד אצלו  שבע שנים עבור הסכמתו. לבן מייד מסכים באומרו "טוב תתי אותה לך, מתתי אותה לאיש אחר".  ולמה לבן לא מתמקח אתו ודורש ממנו אולי לעבוד יותר כדרך סוחרים העומדים על המקח? אלא שממילא הוא לא התכוון לקיים את ההסכם ביניהם וא"כ למה לו להתמקח!

מגיעים  ליום החתונה וכידוע לבן מרמה את יעקב ומוסר את לאה במקום רחל וכיון שהיה זה בלילה לא הבחין בכך יעקב וקידש אותה.  יעקב אכן חשש מרמאותו של לבן ולכן סיכם עם רחל שבע שנים לפני כן על סימנים סודיים שבעזרתם יזהה יעקב בזמן הקידושים שאכן היא רחל.

אך רחל הצדקת מסרה את נפשה ומסרה ללאה את הסימנים כדי שלא תתבזה בליל הקידושין  וכך הובל יעקב לחופתו באשליה  שאת רחל הוא מקדש.

רק למחרת בבוקר  נוכח יעקב כי הכלה היא בעצם לאה.

הוא פונה ללבן בטרוניה. למה רימית אותי?  ולבן השיב בהיתממות: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". ומוסיף עקיצה עם רמז עבה: מה אתה חושב שכאן זה באר שבע משם באת? שם אולי קונים את הבכורה תמורת נזיד עדשים אבל אצלינו אין דברים כאלו. בכורה היא בכורה. לא יעשה כן במקומנו.

הלך יעקב ללאה  ואמר:  הרי ידעת שלבן הוא רמאי ולמה לא גילית את אוזני?

ענתה לאה: "הרי אתה בעצמך אמרת לאביך, "אנכי עשו בכורך", נכון? אם אתה עשו אז אני רחל!"

ועוד רמזה בדבריה : הרי אתה קנית את הבכורה ולכן אמרת לאביך שאתה עשו הבכור. אם כן אתה עכשיו הגדול שבין האחים ולכן אני הגדולה בבית לבן מיועדת לך. כך הדפה את טענות יעקב.

והפלא הוא שהיחידה אליה לא בא יעקב בטענות היא רחל. והלא היא גרמה לכל התסבוכת הזאת כשמסרה  את הסימנים ללאה. ואמנם כוונתה היתה טהורה לא לבזות את לאה אך האם מותר לה להיות צדקת על חשבון יעקב?

התשובה היא שבמעשה החסד שלה, ובאיסור לבזות את לאה  היה מחוייב גם יעקב ולא רק רחל ולכן היא לא היתה מחוייבת לשאול את רשותו.

לכן יעקב לא  כעס על רחל אלא אדרבא ככתוב "ויאהב גם את רחל מלאה" דווקא בגלל  מסירותה לאחותה .