פרשת השבוע: ויחי | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

כידוע, כשאב מברך את בניו בהתאם למסורת הוא אומר: " ישימך אלקים כאפרים וכמנשה בעוד שאת בנותיו הוא מברך : "ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה".

נשאלת השאלה: מפני מה מברכים את הבנים שיהיו כאפרים וכמנשה, ולא מברכים שיהיו כמו האבות  אברהם יצחק ויעקב כפי שהבנות מתברכות שתהיינה כמו האמהות?

לתמיהה זו נזקק הרב שלמה לווינשטיין שליט"א  והוא דלה את תשובתו מתורתם של תלמידי נוברדהוק, ישיבה של  תנועת המוסר אשר סללה דרך מיוחדת  תחת הנהגתו של ה"סבא מנוברדהוק" (הרב יוסף יוזל הורביץ) זו  היתה שיטה קיצונית בדרישות העצמיות של תלמידיה בעניין שבירת המידות הרעות .

היה היה תלמיד נוברדוק  לשעבר בשם חיים שפירא והוא חיבר ספר על  העיירה שלו בשם " עיירתי מכורתי" ושם הוא מביא מעשה שהיה.

הנער חיים שב לביתו  בערב פסח לאחר חודשי לימודי החורף בישיבה. היה ביכולתו לקנות חליפה חדשה ואכן  הזמין לעצמו חליפה חדשה המתאימה למידותיו אצל חייט מומחה. בדרכו  הביתה החליט להכנס לישיבת נובהרדוק לביקור. שיטת נובהרדוק היתה מוכרת לו מעברו אך הפעם הוא "זכה" להתנסות בה באופן מלא.

"מליונר בין אביונים" זו היתה המחשבה שהכתה בו בשעה שנכנס בין שערי הישיבה, לבוש בחליפתו החדשה, שכן עוני ולבוש בלוי היו "האפנה" בנובהרדוק...

למעשה היו בישיבת נובהרדוק כולה רק שלש חליפות הגונות בשלש מידות. גדול, בינוני וקטן. הן היו מיועדות לשימושם של בחורים בפגישותיהם עם מועמדות לשידוך...

יודעי דבר ידעו לספר כי באחת הפגישות שנערכה בשבת נפל לאחד הבחורים כפתור מהחליפה ומאחר שהמשודכת הכירה את הליכותיה של הישיבה היא שמרה את הכפתור בביתה, וכאשר שבועיים לאחר מכן הגיע לביתה בחור אחר להפגש עמה היא ביקשה לקבל את החליפה שלבש, זו המוכרת לה,  ותפרה את הכפתור החסר...

כשנכנס חיים הצעיר אל בית המדרש מצא את עצמו בהמולה כעין המולת שוק בו דנים בקול כל בחור והחברותא שלו על עניני מידות ותיקונם כשכל איש ואיש מדבר בגלוי על חסרון מידותיו ועל הדרך לתיקונם וחברו משיב לו כגמולו. היה זה מעין "סחר חליפין" אך לא של מטבע זר אלא של רעיונות והגות מעמיקים בדבר נפתולי נפשו של אדם.

תוך כמה דקות ניגש אליו תלמיד מהישיבה  ושאל את השאלה בה פתחנו בדבר ברכת יעקב לנכדיו. חיים לא ידע תשובה אך התלמיד מנובהרדוק השיב: כל מי שהיה נוכח בזמן ברכת יעקב (יעקב יוסף אפרים ומנשה) היו מודעים לערכה וחשיבותה של ברכה מפי האבות. לכן כשיעקב  העניק את הבכורה לאפרים שהיה הצעיר היה מצופה שמנשה הבכור יתקומם וימחה  שהוא הוא הבכור ולא אפרים אבל מנשה הבליג ולא פצה את פיו מגודל אהבתו את אחיו אפרים  וכשיוסף הסיט את ידי יעקב אל עבר ראשו של מנשה באומרו שהוא הבכור היה ראו שאפרים ימחה ויאמר לאביו " למה אתה מתערב כשסבא החליט להעניק לי את ידו הימנית" אבל גם הוא שתק מעוצם אהבתו את אחיו מנשה.