כשהקב"ה שולח את משה שידבר אל פרעה ויקרא לו לשלח את בני ישראל מארצו, משה משיב בשאלה המבטאת את חוסר אמונתו בהצלחת שליחותו: "הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה?". וכתב רש"י שזהו אחד מעשרה קל וחומר שכתובים בתורה.
אך לכאורה קל וחומר זה מוקשה, שכן בני ישראל לא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הייאוש כילה בהם כל מחשבה על שחרור, אבל פרעה, המלך הגאה היושב על כסאו מתוך רווחה ונחת ועתותיו בידו, אולי כן ישמע למשה, ולכן לא מובן הקל וחומר!
מיישב זאת ר' יעקב גלינסקי זצ"ל כי הקל וחומר נובע מכך שפרעה חי בשקר. אדם החי בשקר הוא איש מופרך. גם אם יבין וישתכנע לא ישנה את דרכו, כי הרי הוא חי בתוך בועה של שקר ואין חשיבות אם הוא עטוף בחיי עושר ונוחיות, או שהוא נתון בסערה של "קוצר רוח ועבודה קשה". דברים אלו הם חיצוניים לבועת השקר בתוכה הוא שקוע, בועת תאוותיו ורצונותיו.
פרעה הלא החשיב עצמו לאלוה: "אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט, ג'). דברים מופקעים מהדעת. וכי הוא ברא את היאור? והוא עשה את עצמו?
הוא בוודאי ידע שהינו מתפאר בדברי שווא והבל. אלא שהורגל לחיות בשקר ומכיוון שכך, לא יבטל את דעתו ודרכו בפני האמת, גם אם זו מאירה כשמש וכפי שכתב בספר "אורחות צדיקים" (שער כ"ב) "יש אדם מזויף אפילו שיודע בוודאי שהדבר שקר, הוא נמשך אחריו".
וכפי שמשה חשש, כך אכן אירע. הוא בא אל פרעה יחד עם אחיו אהרון שהשליך את מטהו ויהי לתנין. קרא פרעה לחרטומיו והשליכו אף הם את מטותיהם ונהפכו לתנינים. "ויבלע מטה אהרון את מטותם", וכתב הספורנו (מגדולי פרשני התורה) "שתניני החרטומים היו תניני דמה ולא הייתה בהם רוח חיים, לכן בלעם מטה אהרון. שראו שהאל יתברך לבדו הוא הנותן נשמה ורוח ולא היה כוח בחרטומים לתת תנועה בתנינים".
בכישופים היו המצרים מוכשרים, אולם פרעה ראה מול עיניו את האמת, אך גם לאחר מכת דם שבעקבותיה לא יכלו המצרים לשתות מים כי כל המים אשר במצרים היו לדם, ובכל זאת "ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת". הדגה מתה, היאור התייבש, ומאומה עדיין לא זז בליבו של פרעה. הוא עדיין כלוא בבועתו. בועת השקר.
והוסיף הספורנו: "'ולא שת ליבו', להבין ההבדל אשר היה בין הפועל (המעשה) האלוקי לפועל המכשפים. שפעולת האל יתברך הייתה שינוי בטבע היאור שנהפך לדם אמיתי עד שמתו בו הדגים, ופעולת החרטומים הייתה באחיזת עיניים".
פרעה לא היה טיפש. הוא מלך על האימפריה הגדולה והחשובה בתבל. הוא הבין, אך "לא שת ליבו" כי הורגל לחיות בשקר. לדעת דבר אחד, לראות נכוחה את האמת הברורה, ובכל זאת המשיך לנהוג אחרת ולא נתן לעובדות להסיטו מדרכו.
זהו הכוח של הנגיעות האישיות. בשפתנו זהו הכוח של "ניגוד עניינים" בבוא מנהיג להחליט על גורל אומתו – בעוד ראשו, מוחו ואולי הרגשותיו – כולם בתוך בועה של השקפה חסרת תוחלת.
בין אם אלו מנהיגי עבר מלפני אלפי שנים, ובין אם אלו מנהיגי עולם בימינו. פרעה מול ח'מנאי, מצרים מול איראן. האדם וחולשותיו חד הוא.
התרעות פיקוד העורף