אמרו חז"ל אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר הקב"ה: "לך אמור לבני ישראל- בבקשה מכם, תשאלו מהמצרים כלי כסף וזהב". למה צריך להתחנן אל בני ישראל שישאלו כסף וזהב מהמצרים הרי באופן טבעי אדם משתוקק לכסף וזהב? ועוד, למה התורה מכנה את המצרי "רעהו" לאחר שאלו מיררו את חיי היהודים?
מבארים בשם הרב שלמה זלמן מוולוז'ין (אחיו של הרב חיים מוולוז'ין תלמידו של הגאון מווילנה) שהציווי של הקב"ה היה שבתחילה יגמלו ישראל חסד זה עם מזה, כלומר שישאילו חפצים איש לרעהו ולאחר מכן יתעורר החסד על בני ישראל ועל ידי זה יתעוררו המצרים לתת להם כל מה שיבקשו מהם. כשיש התעוררות של חסד למטה אצל ישראל יש גם התעוררות למעלה. כלומר כאשר אדם גומל חסד הוא גורם שגם משמים מתעוררים לנהוג עמו במידת החסד אף אם לא מגיע לו מצד הדין.
לפעמים מזדמן לאדם לעשות חסד עם אדם התקוע עם רכבו וזקוק לכבלים וכדומה. אם יעזור לו הוא מקיים מצוות חסד מהתורה של "עזוב תעזוב עמו" ואם התעצל וסירב לסייע ביטל מצווה יקרה מן התורה. מסופר על הגאון מווילנה שהיה בדרכו לעיר סמוכה לצורך מצווה. פגש בו עגלון יהודי והציע לגאון שיעלה למרכבתו כי הוא בדרכו לאותה עיר והגאון הצטרף אליו. לאחר כשעה פנה העגלון אל הגאון, התנצל ואמר: "כמעט נרדמתי ומוכרח אני לנוח מעט. האם מוכן כבודו להחזיק במקומי את המושכות ולהנהיג את הסוסים כדי שאוכל לנוח מעט?" שמח הגאון על ההזדמנות לעשות חסד עם העגלון ונטל את המושכות והנהיג את הסוסים עד העיר. כאשר נכנסו לעיר זיהה אחד התושבים את הגאון מווילנה וחשב בליבו "אם הגאון הוא העגלון המנהיג את הסוסים אז בודאי זה שנמצא בעגלה הוא המשיח!! מייד החל לרוץ ברחובות ולצעוק " יהודים! המשיח הגיע...! עד שנתקבצו כולם והתבררה האמת.
ואם הגאון, ממרום מעמדו, הסכים להיות עגלון בשביל חסד, כל שכן אנו הקטנים חייבים לנהוג כך... דוד המלך אומר בתהילים: "אך טוב וחסד ירדפוני..." וכי דבר טוב כמו החסד ניתן לומר עליו שהוא "רודף אותי"?
אלא, מסביר החפץ חיים, שלפעמים עשיית החסד הופכת את החסד לכעין רודף היורד לחייו, כי לעתים אדם העוסק בחסד מוותר על פרטיותו, זמנו נגזל, שלום ביתו מופר, הוא מארח אנשים מסכנים ומוזרים ואין זה נוח למשפחתו והילדים וכדומה, ועל זה אומר דוד המלך שהלוואי שרודפים כאלה יבואו עלי ולא רודפים אחרים חלילה וממילא יקוים בו המשך הפסוק: "... ושבתי בבית ה' לאורך ימים".
המשנה במסכת אבות אומרת שרבי אלעזר בן ערך היה כמעיין המתגבר ולאחר מכן שואלת המשנה "איזו היא דרך שיבור לו האדם.... ורבי אלעזר בן ערך אומר : לב טוב". מסבירים גדולי המוסר את הקשר בין מעיין המתגבר ללב טוב. מעיין מושך מים מלמטה ומפזר את זה הלאה למעלה. כך גם הלב, הוא מושך דם ואחר כך מפזר אותו. הוא אחראי לפיזור הדם בכל מערכות הגוף ולכן כל האיברים שלנו יכולים לתפקד. בלי לב אין חיים.
בניגוד לירח המקבל את אור השמש אך אינו מחזיר את אותה הכמות שהוא מקבל, המעיין והלב מעניקים את כל מה שהם מקבלים. זהו התגלמות החסד. וזוהי הדרך שעל האדם ללכת בה.
התרעות פיקוד העורף