נוהגים להטיח בפני שומרי תורה ומצוות שאנו דומים לצאן ההולך אחרי הרועה המובילנו כרצונו ושתכונה זו ירשנו מאבותינו במדבר סיני ודורינו הוא אפילו מבין יותר ו"מודרני "יותר מאשר דור המדבר ואילו דור המדבר היו ממש חסרי הבנה ולא מתקדמים כלל ובמילה אחרת חסרי חוש ביקורת לחלוטין.
כנגד טיעונים אלו יצא בשעתו הרש"ר הירש מנהיג יהדות גרמניה בעבר שעל שכמו הוטל התפקיד להסביר בפני הגויים "הנאורים" של אז (וגם בפני יהודים ניאו מתייוונים שרצו להדמות לשכניהם הנוכרים) את עקרונות היהדות ואת יופייה בפני המשטינים. הסביר הרב הירש זצ"ל: אם נתעמק קצת ללא משוא פנים ניווכח שעמינו היה עם עצמאי בעל תכונות יחודיות וכושר הבנה נדיר.
עם ישראלאופיין כעם עיקש ונבון, חדור באהבה לחרות. לאנשים אלו לא היה אופי של עבדים. הם היו אנשים גאים וחריפי שכל ולמרות צניעותם הם הכירו בערך עצמם. לאור זאת, לא פלא שכאשר הוצעה למשה הצעת המנהיגות, הוא סירב ואמר לה' "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי”.
ליבם של בני ישראל לא היה פתוח להאמין לכל מה שהציגו בפניהם ולא צעדו אחרי כל שמועה ולא האמינו לבדל תקווה כאילו הוא דבר אמיתי אלא אם כן נתבררה להם אמיתותו. דעתם התקיפה של בני ישראל יצרה בליבם כוח נוקב של ביקורת חדה והם עמדו בעוז על משמר הדעת שלא להתפתות אחרי כל ידיעה שאמיתותה עדיין לא נתבררה להם בשלימותה.
מדגיש הרש"ר הירש: "אנשים בעלי חוש ביקורת מפותח מאד הם אלו שהעבירו לדורינו את התרשמותם האישית ממעמד הר סיני, מעמד שלאורו אנו חיים". במהלך הדורות תיארו אנטישמים מלומדים את אבותינו כאילו היו עבדים בורים וצייתנים ודווקא משום כך חשוב לציין כי עם ישראל לא היה מעולם עדר צייתני שקיבל בצורה עיוורת את מה שנאמר לו. הם הירבו בטענות והיו קשי עורף. אין רמז כלשהו להליכה בעיניים עצומות אחרי משה למרות היותו איש מורם מעם.
למרות האמור בתורה אודות משה : "האיש משה גדול מאד בארץ מצרים" כשהגיעו לחנות על הים אנו שומעים טענות קשות מפי בני ישראל על משה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר" וכהנה טענות שונות ומשונות עד שמשה פונה אל ה' ואומר "עוד מעט וסקלוני".
המעיין בספר "הכוזרי" (מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית. נכתב ב 1139 ע"י רבי יהודה הלוי) ימצא בו התובנה שהעובדה שבסופו של דבר האמין העם בה' ובמשה עבדו למרות הביקורת הנוקבת שהיתה בפיהם כאשר אירוע מסויים לא התקבל על דעתם, והם הכריזו בסופו של דבר שהם מקבלים ללא היסוס את התורה בהר סיני זאת ההוכחה הניצחת לאמיתות התורה. אם עמינו קיבל על עצמו לדבוק בתורה תוך הכרזה "נעשה ונשמע" וניצבנו אלפי שנים דבוקים בה מול עולם עויין ומתנכל, מוכיח הדבר את עומק קבלת התורה ועולה נתקבל ברצון ונקבעה בליבנו לנצח.