פרשת השבוע: ויקרא | הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

האל"ף הזעירה ב"ויקרא", דברי הבן איש חי ואיסור שאור ודבש מלמדים על ענווה, הכנעת הגאווה והליכה בדרך האמצע — יסודות בעבודת האדם ובעבודת ה'.

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
פרשת השבוע
פרשת השבוע | צילום: שאטרסטוק

"ויקרא אל משה" (ויקרא,  א,א)

האל"ף של תיבת 'ויקרא' כתובה בתורה כאל"ף זעירה. משה בענוותנותו רצה שיהיה כתוב  "ויקר" כאילו דרך מקרה הוא נקרא אל הקב"ה ולא שהקב"ה קרא לו במיוחד. אך הקב"ה דרש שיהיה כתוב "ויקרא" לכן משה  כתב זאת  ב'א'  קטנה.

"אדם כי יקריב מכם קרבן". (ויקרא, א, ב). לא הבהמה היא עיקר הקרבן אלא לב האדם. אותו מבקש הקב"ה ולא את בשר הכבשים. כאשר מביאים   קרבן בלי  כוונת הלב אמר הקב"ה  "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיהו א, יא) הקרבן נועד להשריש  באדם את  מידת הענווה בהבינו  שכל הפעולות הנעשות  בקרבן  היה ראוי  שייעשו  בו  עצמו  עקב  חטאיו.

אמר  הבן  איש חי (הרב יוסף חיים מבגדד, מגדולי רבני ופוסקי יהדות המזרח, מכונה ה"בן איש חי" על שם ספרו. 1835-1909):  "אדם"  בגימטריה שווה מ"ה. "אדם כי יקריב"  - יקריב את ה "מה", "כמו ונחנו מה" את כל  מהותו ואישיותו  עליו להקריב  ועליו לחיות את חייו מתוך  ענווה  והכרת  ערך עצמו כי  קטן  הוא.

וממשיך הבן איש חי, "אדם" ראשי תיבות  אפר, דם, מרה. וזה נרמז במשנה במסכת אבות: "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה".

מאין  באת= מטיפה סרוחה

לאן אתה הולך= למקום עפר רימה ותולע

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון= יבוא יום הדין וסוף החוטא יהיה מר  וזוהי  מרה.

לכן "הסתכל בשלשה דברים ואין  אתה  בא לידי עבירה". ההתבוננות תשפיל את גאוותך  וממילא לא תבוא לידי עבירה.

פעם התארח אחד האדמו"רים במקום הררי ועמד במשך שעות והסתכל דרך החלון. כששאלוהו על מה הוא מביט זמן כה ממושך אמר: "אני מביט ותוהה כיצד גוש עפר מתנשא לכזה גובה? ולומד  מזה מוסר לעצמי, במה  אני  מתגאה?! הלא גם אני נבראתי מגוש עפר..."

-------------------

"כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו..." (ויקרא ב,יא )

הרמב"ם  כותב בספרו "היד החזקה"  בהלכות  דעות  כי  בכל  הנוגע  למידותיו  אל לו לאדם לפזול אל הקיצוניות מכל צד שהוא. לא יבזבז את ממונו  על  מותרות שאינן נצרכות ויאבד  את ממונו ומאידך לא יסגף עצמו ויצער את  גופו במה שלא הצטווה  אלא  בכל הליכותיו יבחר בדרך הבינונית ובלשון הרמב"ם " שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל  דעה  אינן דרך טובה , ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן. הדרך הישרה היא  מידה בינונית, והיא הדעה הרחוקה משתי הקצוות.

לכן  נרמז  בפרשת הקרבנות  "כי כל שאור וכל דבש  לא תקטירו". השאור כידוע קיצוני לצד אחד  כי  הוא מחמיץ והדבש קיצוני לצד שני  בהיותו מתוק ביותר  .

הקיצוניות  אינה טובה, מלמד אותנו הרמב"ם, תמיד יש ללכת בדרך האמצעית,  הן  בדעות, הן בהשקפות  וכמובן בהליכות חיים.

תגיות:
תורה
/
פרשת השבוע
/
פרשת השבוע ויקהל פקודי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף