ביום רביעי האחרון חגגנו יום עצמאות כפול. 75 שנה למדינה וחודש ימים בדיוק לפיטוריו המטורללים של שר הביטחון יואב גלנט. בינתיים, גלנט בתפקידו. את המפטר לכאורה מילטו למקום מקלט אי שם בחצי הכדור המערבי. אביו מתמרן בין "אחים אנחנו" להפגנת המונים מאורגנת, ממומנת ומשומנת של הממשלה, נגד אזרחיה.

במקביל, הושק קמפיין רעיל, שקרי וארסי נגד בג"ץ, כדי לשכנע את ציבור מצביעי הקואליציה שבית המשפט הוא האויב האמיתי. אחרת, הם עוד עלולים להגיע למסקנה שנבחריהם רימו אותם. נכון, הבטיחו לטפל ביוקר המחיה, בביטחון האישי ובמשילות וכל מה שעושים זו הפיכה משפטית – אבל היי, הכל בגלל בג"ץ! עוד נחזור לזה. בינתיים, רעשי הרקע האלה לא צריכים להפיל את רוחם של מאות אלפי המפגינים כבר למעלה מארבעה חודשים נגד ההפיכה המשטרית. להפך.

המחאה בעד הרפורמה במערכת המשפט (צילום: מטה תקומה 2023)

הלילה ההוא של יום ראשון, 26 במרץ, היה לילה היסטורי. עד אז, הרקיע מפלס השחץ בשורות הביביזם שחקים ושבר את השיאים של עצמו על בסיס יומי. למעלה מ־150 חוקי טרלול, שחיתות וביזה הונחו על שולחן הכנסת. אולפן הבית בערוץ 14 הפך לבלון הליום דחוס אדי זחיחות ורהב עד הרגע שבו נמסרה הבשורה: זהו, שר הביטחון גלנט פוטר מתפקידו, כי העז להתריע נגד מהלכי הממשלה והשלכותיהם. השטינקר הולך הביתה לקול מצהלות ההמונים. תוך שניות אצו־רצו גמדי הגינה ולוחכי הפנכה המשפחתית והתחרו זה בציוציו של זה, תוך ריקוד אקסטטי סוער על גופתו המטפורית של שר הביטחון.

זה היה תעלול אחד יותר מדי. תוך דקות הפכו רחובות הערים הגדולות, הצמתים, המחלפים והגשרים בישראל לאתרי הפגנת המונים ספונטנית אדירה. אנשים שכבר היו בפיג'מות התלבשו, לקחו דגל ישראל וירדו למטה, זורמים עם הנחשול האנושי לאן שיוליך אותם, נישאים על ידי רוח פטריוטית מופלאה ותחושת גועל עמוקה.

הם קמו ובאו מכל מקום: מאולמות הקולנוע, התיאטרון והקונצרטים, מהמסעדות ובתי הקפה, מחתונות ומסיבות, מהמיטות החמימות או הסלונים הביתיים, ממסכי הטלוויזיה. זה היה לילה היסטורי בלתי נשכח שהציב מול כוחות הטירוף המשתוללים בעיבורה של הממלכה קיר בטון בלתי חדיר. רוצים להמשיך? בבקשה, תתרסקו עלינו.

גלנט נשאר. החקיקה הושהתה. מגבלות הכוח הוצבו מול פרצופה האטום של הקואליציה. עכשיו הם מחשבים מסלול מחדש. בנימין נתניהו, כהרגלו, מדגמן פיוס ואחדות מזויפים. אחיתופליו מנסים לייצר תנועת נגד. אתמול ארגנה הממשלה הפגנת תגמול. קמפיין פרסומי אדיר, אוטובוסים מסובסדים מכל הארץ (בעיקר מההתנחלויות), תחינה לרבני הישיבות שיקראו לאנשיהם לצאת, הפצצת מסרונים, סרטונים של יריב לוין בעצמו, כל זה פומפם לאורך שבועות בקרב הבייס.

הליכוד והציונות הדתית שפכו לתוך הפרויקט, על פי הפרסומים, לפחות 2 מיליון שקל (מתוך עלות של כ־6 מיליון). נעשה מאמץ עצום לשכנע גם את החרדים להגיע, אף שהרבנים הסתייגו. שיא הגיחוך היה באחת הכרזות לקראת ההפגנה, שבה נאמר: "לא לסרבנות, בעד צבא העם, למען רפורמה משפטית".

קראתי את הכרזה הזו כמה פעמים כדי להשתכנע שהם מתכוונים ברצינות. לא לסרבנות? הרי הקואליציה הזו עומדת לחוקק את חוק הסרבנות האולטימטיבי, שיכונה חוק יסוד "לימוד תורה" ויהפוך את הסרבנות המתמשכת של הציבור החרדי לרשמית, ממלכתית וסופית. לא נותרה באנשים הללו בושה כלשהי?

הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"