טקס ההכתרה החגיגי והמפואר של המלך צ'רלס ה־3, שנערך אתמול במנזר ווסטמיניסטר שבלונדון, משך אליו תשומת לב עולמית. לצד נשיאים, ראשי מדינות ונציגי משפחות מלוכה מכל העולם, נכחו בטקס מאות מוזמנים שהיוו מיצג ססגוני, עשיר ומגוון של קהלים, עמים, דתות ותרבויות שונות, המאפיינים כיום את בריטניה ו־56 מדינות חבר העמים.
התבוננות השוואתית מראה כי צ'רלס נעדר עוצמה, כריזמה ומוניטין, שאפיינו את אמו המלכה אליזבת, וכבר עתה ברור כי טקס ההכתרה הראוותני שלו היה ניסיון להנגיש את בני האצולה לציבור במטרה לזכות בתמיכתו המלאה. על המלך החדש יהיה לעמול קשה כדי להיכנס לנעליה של אמו, להקרין עוצמה ולמנף את הישגיה האדירים לפופולריות שהולכת ודועכת.
התבוננות מקרוב אף מראה כי בעשור האחרון, ובמיוחד לאחר מותה של המלכה־האם, צנחה התמיכה הציבורית במונרכיה הבריטית מ־66% בשנת 2011 ל־39% בלבד בשנת 2022.
בנוסף, כבר עתה מסתמן כי נכונותו ויכולתו של המלך החדש לאמץ גישה המשלבת בין "עולם ישן" ומציאות "חדשה" ולהתאים עצמו לשינויים הגלובליים, כמו גם לאירועים השונים בבריטניה, מהוות מקור עוצמה שרבים בציבור הבריטי והעולמי מתקשים להבין ולקבל.
מדובר ברוחות של שינוי הפוקדות את החברה, הממלכה והמונרכיה הבריטית. זהו שינוי עמוק המשתקף, בין היתר, במרקם הדמוגרפי באנגליה, כש־46% בלבד מהציבור הבריטי מזדהים כנוצרים. אך האם בימים אלה, שבהם האינפלציה גוברת וחוסר היציבות הפוליטית מטלטל את בריטניה, הציבור הבריטי יישבע אמונים ויתמוך במלך? על פניו נראה כי ציפיות אלה מנותקת לגמרי מהמציאות. האין מדובר בסוף עידן התמימות?