1. עד לא מזמן רווח במקומותינו המונח שהיה שמור לאירועים שכמותם אנו חווים ביממות האחרונות. קראו לו "כגנבים בלילה" והוא נועד לתאר מקרים שבהם פוליטיקאים ונבחרי ציבור פעלו במחשכים כדי לבצע מהלכים לא טובים ולא מוסריים. ובכן, המונח הזה שייך להיסטוריה ואין בו עוד שימוש.
"נתנגד לתקציב": גולדקנופף מאיים על הקואליציה ושולח מסר לגפני
ח"כ דוד ביטן: "חלק מהאנשים בליכוד הפכו לקיצוניים"
שוד הקופה הציבורית בידי הסיעות החרדיות מתבצע על ידיהן כעת בראש מורם, בגלוי ולעין המצלמות. אין עוד בפני מי להתבייש. אלו לא רק ההסכמים הקואליציוניים, המושחתים ברובם, שניתנו לשותפות כדי שיתמכו במהפכה המשטרית או בצעדים שמבקש ראש הממשלה. הם לא מסתפקים בסחטנות ממוצעת והפעילו את פעולת הסחיטה על הסל"ד הגבוה ביותר, תוך שהפעם הם פתחו בפעולה של "סחיטה רטרואקטיבית", קרי העברת תקציבים גדולים שנה אחורה.
אני מכבד את הציבור החרדי ואת צרכיו ואורחות חייו, ואת הצרכים הללו צריכה המדינה לממן ולתקצב באחריות. אבל תקציבי הענק לא יכולים להיות מופנים להנצחת העוני, הדלות, הבערות והמסכנות, אלא להיות מותנים בכניסה לשוק העבודה, ללימודי ליבה, להשתלבות, לשירות אזרחי ולהתערות בחברה הישראלית.
אבל אם זה יקרה, זה עלול לצמצם בעתיד את המפלגות החרדיות, ולכן הן פועלות להנציח את האתמול במקום להבטיח את המחר. לרוע מזלנו, יש כאן ראש ממשלה שייתן להם כל שיבקשו כדי שייתנו לו הם כל שיבקש.
הציבור החרדי עבר תקופה קשה מאוד בימי הקורונה. ליוויתי במהלכה את העיר בני ברק, ונפשי נקשרה בנפשה של העיר והתאהבתי בתושבים ובראש העיר. פגשתי משפחות של 14־15 נפשות שנדחסות לדירת 3 חדרים ישנה, פגשתי מעשי חסד ועזרה הדדית בהיקפים שלא מוכרים בציבור הכללי.
הציבור הזה ראוי למנהיגות שתחבר אותו לעתיד טוב יותר, תדחוף אותו ללמוד, לעבוד ולשרת, לצד לימוד תורה. אבל מה שהם עושים זה ההפך. בעיניי, ביחד עם ראש הממשלה, הסיעות החרדיות מתנכלות ומתאכזרות לשולחיהם ותוקעות אותם עמוק בעבר, כדי להבטיח את עתידם שלהם.
2. שנים לאחר שהפריטו את הקיבוץ שלי, כמו קיבוצים רבים אחרים, חזרתי השבוע בזיכרוני אל הסוציאליזם הקומוניסטי, אל הקופה המשותפת, אל הערבות ההדדית ואל הקולקטיביות הרעיונית.
מי שהציף לי את הזיכרונות הללו היה לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו, חסיד הקפיטליזם שהפך לפתע עורו והיה לסוציאליסט מושבע "שלוקח מהעשירים ונותן לעניים". נתניהו זרם עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ועם קרן הארנונה, שעיקרה הכנסת יד של הממשלה באמצעות חוק ההסדרים אל קופתן של רשויות מקומיות, מאוזנות ואחראיות, מפותחות ומסודרות – ולקיחת כספים שנאגרו אצלן אל רשויות אחרות – חלשות, פריפריאליות או כאלו שממוקמות ביהודה ובשומרון. הנימוק: עידוד הדיור בערי שדה. וזה קשקוש.
הסיבה האמיתית היא כי אפשר וכי כל דאלים גבר, כי לא מספיק שהעובדים מפרנסים את הלא־עובדים, שהמשרתים נתבעים ונהרגים עבור הלא־משרתים – אפשר להעמיק הלאה. ובדרך להעניש ערים, תושבים וראשי ערים ש"אינם משלנו". מה רע להתנקם קצת ברון חולדאי, במוטי ששון, ברן קוניק, בכרמל שאמה הכהן, בחיפה, בהוד השרון וכך הלאה. נתניהו הפך לסוציאליסט ביחד עם קארל סמוטריץ', שתורתו בכלל תורת קהלת ולא תורתו של קארל מרקס.
ראו נא ערים פריפריאליות מדהימות, שהסתדרו ומסתדרות מעולה ללא מעשה השוד הזה: קחו את נתיבות בראשות יחיאל זוהר, את יקנעם של שמעון אלפסי, את נהריה של רונן מרלי או את דימונה של בני ביטון – ראשי ערים חזקים, רובם שנים ארוכות בתפקידם. כולם יודעים לממש את מסילות הברזל, את כבישי האורך והרוחב, להביא מורים ומחנכים מעולים, לתת חינוך מצוין, חיי קהילה ותרבות, פארקים ואגמים – והמנופים עובדים. הערים הללו הוכפלו, הן אבן שואבת לצעירים שמחפשים איכות חיים, מחירים סבירים, תעסוקה וחינוך מצוין. כל הממשלות האחרונות סייעו להם ותמכו בהם.
כעת, לאחר שהפך את יואב גלנט, שאותו ביקש לפטר, למנהיג לאומי חשוב ומוערך, פנה נתניהו לטפל ביו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, "שלא הסכים להתיישר", והוא מאיים לפטר אותו מתפקידו כרכז הוועדה המוניציפלית בליכוד. שוד ושבר. נתניהו בונה כעת את חיים ביבס כמנהיג לאומי (הוא באמת מנהיג מצוין). נתניהו מתעלם מכך שביבס צריך לשרת את תושבי מודיעין ואת הרשויות המקומיות ולא את גחמות הקואליציה, ולכן אם יודח, הוא רשאי בהחלט לענוד את אות ההדחה בכבוד ובגאווה על חזהו.
3. מאז פורסמה הידיעה על כך שנתניהו אוסר על שר הביטחון גלנט לצאת לביקור עבודה מול עמיתיו בוושינגטון, המדינה חזרה לשגרה. לכאורה עוד ידיעה. כבר לא נופלים כאן מהכיסא. אני מסרב לחזור לשגרה, זו לא עוד ידיעה. ישראל מתמודדת עם אתגרי ענק בתחום הביטחון, וארה"ב היא משענת אסטרטגית שלנו. דווקא כשראש הממשלה לא מוזמן בינתיים לארה"ב – צריך שר הביטחון להיות האיש שייכנס לחלל שנוצר ויוודא שהצרכים הביטחוניים שלנו נענים.
ישראל זקוקה לארה"ב לתיאום, לשיתוף פעולה לתקיפה באיראן מחד ולהסכם שלום עם סעודיה מאידך. לא יודע אם זה ענייני אגו או הענשת הממשל על כך שהוא עצמו לא מוזמן, בעיניי זו חבלה בביטחון המדינה, ואני מסרב להתרגל לידיעה הזאת. כעת הנשיא ביידן שוקל שלא למנות שגריר חדש לישראל. אתם מתפלאים? אני לא כל כך.
4. שני אנשים שהכרתי והוקרתי מאוד הלכו השבוע לעולמם. תא"ל יצחק שני ז"ל היה הצנזור הצבאי הראשי בשנים שבהן כיהנתי ככתב צבאי, כראש ענף עיתונות בדובר צה"ל וכיועץ לשרי הביטחון יצחק רבין, שמעון פרס ויצחק מרדכי. שני כיהן בתפקיד המורכב והייחודי הזה בשנים שלאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים, הוא הבין את האנומליה של צנזורה בדמוקרטיה, תמרן היטב, ולא אחת הציע לי בכעסו איך לנסח ידיעה שנפסלה כדי שתעבור בצנזורה ("נוסעים ששבו לאחרונה מלבנון מספרים" וכו').
בתקופתו הוא סגר את עיתון "חדשות", שעשה עבירת צנזורה כשפרסם את צילום המחבל החי בקו 300 (טוב שעשה עבירה), הגביל את הצנזורה ובעיקר היה אהוב, מוערך ומקובל גם על שרי הביטחון והרמטכ"לים וגם על עורכי העיתונים והכתבים הצבאיים. ואל יהא הדבר קל בעיניכם.
השני, העיתונאי החרדי יצחק נחשוני, מייסד העיתונות החרדית העצמאית ומורה דרך לרבים. נחשוני ז"ל חדר והתנחל בלבי באישיותו הכובשת ובנועם הליכותיו במהלך מסע שבו השתתפנו מטעם ארגון "גשר" ליהדות ארה"ב. הוא התגלה לי כאדם אדיב ומאיר פנים, כאיש מעורב מאוד וכאבן הראשה בגשר בין חרדים לחילונים. באחד הלילות בניו יורק פצחתי בשירי פלמ"ח ותנועות נוער, ויצחק הצטרף בחיוך ואמר: "אל תתפלא, אז מה אם אני חרדי, אני מכיר כל מילה ואוהב כל שיר". יהי זכרם ברוך.
5. אני מעריך את עצמי כצרכן נבון, כמי שבודק ומשווה מחירים לפני שהוא רוכש. אבל החתן שלי אמיר נאמן, אבא של אלמה ויהב, משאיר לי אבק. כל דבר שאקנה – הוא ימצא זול יותר והוא מייצג את מה שאני קורא לו "דור הקופונים". הוא מצוי באתרים חבויים, במועדוני צרכנות, בקבוצות וואטסאפ סודיות, והוא מצויד בכמויות של קופונים לכל תחום: מזון, הלבשה, מוצרי חשמל, נופש ואטרקציות. בהתחלה הייתי מתעצבן עליו ועל עצמי, היום אני מתבונן בגאווה בו ובצרכנות החדשה ומקבל עליי באהבה את היותי תקוע בעבר הפחות טכנולוגי. מקסימום אני אבקש ממנו לרכוש גם עבורי. בטח אם קונים שניים יש קופון נוסף.
שבת שלום.