המחאה נגד ההפיכה המשטרית הצילה את ישראל, לפחות לעת עתה. ראשיה הם גיבורים לא פחות מהצנחנים בכותל, הטייסים בכור הסורי והעיראקי, קהלני ביום כיפור וכל השאר. יחד איתם, ההמונים שהפגינו את אהבתם למקום הזה ומחויבותם לערכיו ודמותו. כל מי שירד לקפלן, או עלה לצומת גומא, או קפץ לרחובות או הפגין בנתניה או חירף את נפשו באור עקיבא או עלה להפגנה המדהימה והקבועה מול בית הנשיא בירושלים, ובעוד 150 מקומות לפחות, יודע שתופעה כזו לא הייתה כאן.

אם נתעלם לרגע ממוטי אשכנזי, שהחל במהלך שהביא להפלת ממשלת גולדה מאיר (אחרי שזו זכתה בבחירות וגרפה 51 מנדטים!), זו גם המחאה האזרחית המוצלחת בתולדות ישראל. והיפהפייה ביותר. השאלה היא מה עושים עכשיו. יסלחו לי חבריי הגיבורים (באמת) בקבוצות המחאה השונות, אבל אני לא שותף להתנפלות הפראית על אנשיהם של גנץ ולפיד בבית הנשיא.

וגם לא על הנשיא עצמו. ואני גם לא בטוח שצריך היה לסמן את החרדים כאחת ממטרות המחאה. אסור להוריד את העיניים מהכדור. לא, הכדור הוא לא הכספים הקואליציוניים, גם לא הביזה, גם לא הלאומנות וגם לא הרצון של חלק מאיתנו להחליף את הממשלה האולטרה־לאומנית, חרדית, משיחית ואסונית שקמה כאן. אופוזיציה צריכה תמיד לשאוף להפיל את הממשלה. אופוזיציה פועלת בשדה הפוליטי. המחאה נגד ההפיכה המשטרית לא הייתה פוליטית. היא גם לא אופוזיציה. היא קואליציה. היא הרוב הדומם של הישראלים. בואו לא נתבלבל.

המחאה הפכה למה שהפכה בזכות העובדה שסביב מטרתה יש קונצנזוס רחב יחסית ששותפים לו גם ציבורים שלא שייכים למצביעי המרכז־שמאל.  מאות אלפים, שמייצגים מיליונים, עזבו הכל וירדו לרחובות (ליל פיטוריו של גלנט היה לא פחות מאחד הלילות ההיסטוריים בתולדותינו) כדי למנוע את הפיכתה של ישראל לדיקטטורה. לרצון הזה למנוע את הפגיעה בדמוקרטיה שותפים גם אנשי ימין, דתיים לייט, דתיים הארד־קור (אני מכיר רבים מהם), חובשי כיפה סרוגה, אפילו מתנחלים.

ברגע שאנחנו מתחילים להתפזר, גם המחאה תתפזר. אם היא תתפזר, הצד השני יריח את זה בתוך שניות ויפזר את הדמוקרטיה. אנחנו נאבד את המומנטום, את המסה הקריטית, ונפסיד. אין לנו הפריבילגיה להפסיד. אגב, זה היתרון שלנו.

החוקים פשוטים: ככל שתרחיבו את מוטת המטרות, כך תצמצמו את היריעה עצמה. ואני לא נבהל מהמו"מ אצל בית הנשיא. להפך. מהיכרות ארוכה עם נתניהו, הסיכוי שהוא יכריז על מות ההפיכה המשטרית שואף לאפס. הסיכוי שהוא ימסמס את זה כפי שרק הוא יודע, גבוה מאוד. מהפכות מהסוג הזה לא מתות בקול תרועה רמה, אלא גוססות גסיסה מכוערת בקול ענות יבבה.

לכן צריך לעזור לאירוע הזה להתמוסס, לא לדחוק בו. רוצים לדבר? שידברו. רוצים לחוקק? שיחוקקו. נראה אותם. נתניהו יודע שבג"ץ יפסול את החקיקה אם תצא לפועל, ואנחנו, בהמונינו, נגן על בג"ץ. ולכן אנחנו צריכים להישאר ממוקדים עם העיניים על הכדור, לשמור על ערנות ולהמשיך את המאבק בחוכמה.