ריטואל “חגיגות” יום ירושלים הפך להרגל: שוב שירי שנאה, שוב אלימות כלפי תושבי מזרח העיר. שוב אומרים שהמקללים והשונאים הם המיעוט, אבל לא מספרים מספיק על הרוב. הרוב, שבחסות המשטרה צועד ברחובות הריקים של מזרח ירושלים, לאחר שבעלי העסקים בתוואי המצעד מצווים לסגור את עסקיהם. הרוב שצועד בשכונות ערביות עם תופים וקריאות לאומניות. הרוב שלא חוגג את אהבתו לעיר, אלא את אדנותו ועליונותו על תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים.
כל זה נעשה בחסות המשטרה שסוגרת את העסקים הפלסטיניים ומקשה על תושבי האזור להגיע לבתיהם. ככה בדיוק נראה כיבוש. זו לא רק הצעדה המתגרה, זו הקלות שבה מאפשרת המשטרה פגיעה בחיי היומיום של הפלסטינים כדי לאפשר את מצעד היהודים. מציאות שיכולה להתרחש רק במצב שבו הזכויות לא שוויוניות. חגיגות יום ירושלים נהפכו ברבות השנים לחגיגות החצנת הכיבוש. זו לא “אחדות העיר” שהם חוגגים, כי אם את העליונות שלהם, השליטים, על תושביה הפלסטינים של העיר המחולקת.
חגיגת הכיבוש היא אחת משלוש המשימות המרכזיות של הממשלה, לצד החלשת הדמוקרטיה וחיזוק הבורות והתלות של הציבור החרדי במנהיגיו. משימות ששזורות זו בזו. בשעה שהאלימות מזנקת, המחירים מאמירים, המשכנתאות מתייקרות, קטר ההייטק מקרטע והמיתון בפתח, מסתבר שמה שבוער לשר האוצר סמוטריץ’, לפי הפרסומים, זו “היערכות הממשלה לקליטתם של חצי מיליון מתנחלים נוספים”.
לא במקרה חברו מפלגות הימין הקיצוני והחרדים. האינטרס המשותף שלהן הוא שוד הקופה הציבורית לטובת צורכיהן ושאיפות השליטה והמשיחיות שלהן. כל צד מאפשר למשנהו לקבל את מלוא תאוותו, זה במימון חינוך לבורות וזה בתחזוק הכיבוש. ביניהם מתרוצצים יריב לוין והחברים כדי ליצור תשתית חוקית שתאפשר את הגזל ותחסוך מהקואליציה את המחיר האלקטורלי של הפיכת רוב אזרחי המדינה לקופה רושמת בעבור המיעוטים הקיצוניים ומנהיגיהם.
טוב נעשה אם לא נתעלם מאותות האזהרה. האדנות שהופגנה בשבוע שעבר בסמטאות ירושלים הערבית היא חלק מהדנ”א של ציבור שהאדנות מוטבעות בו. בעיני עצמם, הם לא רק עליונים על הפלסטינים, אלא גם עלינו. לכן הם מבקשים לשעבד את המסים שלנו לצורכיהם, לכן הם מקדמים מהלכים שיאפשרו לא רק להנציח את הכיבוש, אלא גם להנציח את שלטונם.
מי שהורגל להתייחס לציבור אחר כנחות ממנו, טבעי שירצה להרחיב את מוטת השליטה שלו, ואנחנו, הציבור הליברלי, הבאים בתור. חובתנו למנוע זאת, לעצור את ההפיכה המשטרית ולנצל את ההתעוררות הליברלית לשינוי יותר עמוק הן ביחס לחיזוק הדמוקרטיה, הן בחתירה לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הן ביחס לחברה הערבית וביטול חוק הלאום והן בשמירה על כך שתקציב המדינה יעודד צמיחה ותעסוקה ולא בורות ואבטלה.
הכותב הוא המנכ"ל בישראל של השדולה האמריקאית הפרו־ישראלית J Street, לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובבוסטון ויועץ מדיני לנשיא