ההישג המרכזי של הצוות מטעם הנשיא בשיחות הפשרה על הרפורמה הסתכם השבוע בעובדה שלא קרה שם כלום. שקט תעשייתי וכמעט אפס כותרות בתקשורת. את מלוא הקרדיט על כך הנשיא יצחק הרצוג בהחלט יכול לנכס לעצמו.
לאחר שלא חודשו: מה עומד מאחורי הפסקת השיחות בבית הנשיא?
לאחר שעורר סערה: נתניהו במסר מפייס לגבי הרפורמה המשפטית
דברי הרמטכ"ל וחזרת הרפורמה המשפטית לסדר היום הקפיצו את הדולר
אם בשגרת מו"מ דרוש בדרך כלל מאמץ לא קטן כדי לדחוף את הצדדים החלוקים ולו בחצי מילימטר לכיוון הרצוי, הפעם המטרה הייתה הפוכה לחלוטין: לשכנע את כל צדדי השיחות להוריד הילוך עד המינימום האפשרי, ובעיקר להימנע מתדרוכים נזעמים בעיתונות – אף על פי שבהחלט היה להם על מה לזעום ונגד מי לתדרך.
לזכותו של הרצוג ייאמר כי הפיצוץ הבלתי נמנע כמעט נעצר באופן מלאכותי רק אחרי שהוא נכנס אישית לתמונה והפעיל את כל כובד סמכותו, כדי להשיג את אותו שקט השורר בבית הנשיא זה שבוע ימים.
התמונה האמיתית בשיחות הרפורמה די רחוקה מלהיות שקטה ופסטורלית. ההפך הוא הנכון. אחרי חודשיים של עבודה מאומצת ושל שעות נוספות שעשו בחדרי המו"מ, הגיעו הצוותים בדיוק לאותה הנקודה שממנה התחיל הכל. הימין, שר המשפטים יריב לוין והשר שבמשרדו דודי אמסלם לא ויתרו ולא יוותרו על מטרת־העל, שהיא מינוי שופטי בית המשפט העליון, כולל נשיא העליון, ולשנות בזאת את צביונה של מערכת המשפט. השמאל־מרכז האופוזיציוני לא ויתר ולא יוותר על מטרת־העל שלו: לא לתת לזה לקרות. נקודה.
אפשר להסכים על אלף סעיפי רפורמה נוספים, אנשי יאיר לפיד יכולים ללחוץ יד לאנשי הליכוד לכבוד ההסכמה הרחבה על תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, הצוותים יכולים להרים "לחיים" ולחגוג התקרבות דרמטית בעמדותיהם באשר לעילת הסבירות – וכל זה לא שווה גרוש, כי על הרכב הוועדה למינוי שופטים לא התקרבו העמדות כלל, והגשר אינו נראה באופק.
השאלה שריחפה באוויר החדר המתוח הייתה "מה עושים עכשיו, לאן ממשיכים מכאן? לפיצוץ רבתי שסביר להניח יחזיר את המחאה לממדיה החורפיים ואת סדר היום הציבורי לשיאי פילוג חדשים? או שבכל זאת ננסה לקמבן פתרון יצירתי? הרי פוליטיקאים אנחנו".
השאלה נשאלה, והתשובה בוששה להתגבש. "אם אין הסכמה על הוועדה, ואתם עדיין חפצי חיים ולא תחזרו לחקיקה החד־צדדית, אזי החוק דורש לקיים בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הקיים. קדימה, נבחר!", דרשו אנשי לפיד וגנץ, ובצדק. דחיית בחירתם של הנציגים אושרה נוכח המצב המיוחד, ופרק הזמן הזה יגיע לסיומו בעוד כשלושה שבועות. הכנסת ה־25 מכהנת כבר חצי שנה, ונציגיה בוועדה טרם נבחרו.
בקואליציה ניסו להתווכח ולהתמקח: "הרי לא הגענו לשום דבר, לא לפשרה ולא לחקיקת ההרכב החדש. מה הטעם לבחור עכשיו את נציגי הכנסת לוועדה, כאשר איש מאיתנו לא יודע מה והאם ייסגר בעוד שבועיים או בעוד חודש? כמה נציגים מהכנסת יהיו בוועדה, שניים כמו עכשיו או שלושה? וממילא שר המשפטים לא יכנס את הוועדה כל עוד אנחנו תלויים באוויר", טענו נציגי הליכוד.
למשמע דבריהם רתח לפיד ואיים בפיצוץ מיידי של השיחות אם הבחירות להרכב הוועדה הקיים לא תתקיימנה, כפי שהחוק דורש, עד 15 ביוני. לא שהאיומים לא נשמעו שם קודם, אך הפעם נשמע לפיד רציני להחריד. אנשי רה"מ שבצוות המו"מ, השר רון דרמר ומזכיר הממשלה יוסי פוקס, עדכנו את בנימין נתניהו בדבר האיום וציינו בפני הבוס כי "לפיד רציני לפוצץ את העסק ולחזור לבריקדות, וכל זה יקרה לנו רגע לפני העברת התקציב".
לוין, מצדו, ניסה להתעקש ולשכנע כי אין שום הצדקה להתקפלות שכזאת, וממילא הוא לא מתכוון לכנס את הוועדה בשום הרכב כל עוד אינו יודע אם תהיה פשרה, או שהוא מעביר את חוק הוועדה לבחירת שופטים בקריאה שנייה ושלישית. כי הרי החוק מוכן וממתין במגירה להשלמה האחרונה.
בנקודה הזאת בדיוק נכנס נשיא המדינה לתמונה באופן אישי והרים טלפון לראש הממשלה. "אם תנסו שוב לדחות את בחירת נציגי הכנסת לוועדה, לפיד יטרוק לנו את הדלת. למה שתעשו את זה, לעצמכם ולכולנו, ערב אישור התקציב? אנא מכם, תודיעו כי הבחירות תיערכנה במועדן, ותנסו להגיע להסכמות".
הנשיא היה משכנע, או שאולי היה זה נתניהו שהחליט כי זעזוע ברמה של פיצוץ המו"מ בבית הנשיא הוא אירוע מיותר בהחלט בשבוע שלפני ההצבעות על תקציב המדינה בכנסת. לפיכך הקואליציה עדכנה כי נציגי הכנסת ייבחרו ללא דחיות, ומה שרצוי שיקרה מרגע ההודעה ועד ההצבעה האחרונה על התקציב בלילה שבין רביעי לחמישי – זה שלא יקרה שום דבר. שבו בשקט, נעבור את גשר התקציב ונחזור לריב.
אולם מסתבר שלא כולם בליכוד שמחו למשמע הבשורה כי ניתן אור ירוק לבחירתם של נציגי הכנסת לוועדה, שאיש בקואליציה לא מעוניין בה בהרכבה הקיים. על כן השבוע, בעוד נתניהו ומקורביו עסוקים בקרבות התקציב האחרונים עם יצחק גולדקנופף ועם איתמר בן גביר (אליהם נתייחס עוד מעט), נשלחו שליחים ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה במטרה לשכנעו להודיע כי ברצונו למצות את הניסיון להגיע להסכמות על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ולכן מועד הבחירות לוועדה יידחה לתקופה קצרה. הרי יו"ר הכנסת הוא הגורם שקובע, הוא ולא שר המשפטים, כך שאם אוחנה יחליט לתת עוד קצת זמן למגעים, לוין יוכל ליהנות מהחלטת חברו בלי להיות שותף לה באופן פורמלי.
במקביל פתחו גורמים נוספים בקואליציה במגעים שקטים מול מי שסומן כ"ימני שבין אנשי האופוזיציה" כדי להגיע למועמד אופוזיציה מוסכם לוועדה לבחירת שופטים – אם וכאשר שום הסכמה לא תושג, והכנסת בכל זאת תצטרך לבחור את נציגיה לוועדה.
לפי הגורמים המעורים, על הכוונת נמצאים אנשי ישראל ביתנו או המחנה הממלכתי. "כולם שם עדיפים על המועמדת של לפיד, קארין אלהרר. אם ניאלץ לערוך בחירות, חייבים ללכת בדרך העתיקה והמוכרת זה שנים ולסכם עם האופוזיציה על הנציג שדעותיו אינן שמאל אקטיביסטי מובהק", כך אומרים העוסקים במלאכה.
איפה הכסף
נתניהו, כאמור, עסק השבוע במלחמות התקציב שהן חלק אינטגרלי מחייו של כל שלטון. תשאלו כל שר אוצר בעבר ותשמעו אין־ספור סיפורים מרתקים על נפלאות הסחטנות הקואליציונית ערב אישורו של תקציב המדינה.
לא לשווא הפך אביגדור ליברמן, שר האוצר בממשלת בנט־לפיד, את לשכתו במשרד האוצר לחדר מיון פסיכולוגי לכל אורך הליך אישור התקציב. הוא פתח את דלתו לכל ח"כ זוטר בקואליציה, כיבד את פני כל בא ודורש, הציע קפה וכיבוד קל, ובעיקר שמע בקשב רב. כי ליברמן מלומד הניסיון ידע את כלל הברזל: צריך לרצות כל שותף קואליציוני ממורמר המהווה פצצה תקציבית מתקתקת, ועדיף לטפל באיום פוטנציאלי שכזה לפני שהלה נכנס למליאה ומממש את איומו.
במקרה של יורשו של ליברמן בתפקיד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', היה משחק קשוח וצפוי מראש. "מה אתה עושה לנו בזה שהבטחת לסמוטריץ' את תיק האוצר. הרי אין אדם קשה ממנו. הוא ימרר את החיים לכל שר ויתעמר בנו לפני התקציב!" – במילים אלה התחננו בפני נתניהו לא מעטים בקרב חברי הממשלה לעתיד במהלך המו"מ הקואליציוני. "תן לו כל תפקיד אחר שיחפוץ בו, רק לא האוצר. זה יהיה סיוט מתמשך", ביקשו.
נבואות הזעם התממשו, ברמה כזאת או אחרת, במהלך העבודה על התקציב. מי שציפה לטיפול אישי לא נעים – וקיבל אותו במלואו – היה שותפו של סמוטריץ' לרשימה לכנסת, השר לביטחון לאומי בן גביר.
"תהיה בטוח, בצלאל יתנקם בי על כל מה שהוא מחזיק בבטן עוד מתקופת הבחירות. על זה שנאלץ לוותר במו"מ לאיחוד הרשימות, על הסקרים של עוצמה יהודית, על הכל אקבל חשבון, אבל אני מוכן ולא אוותר" – כך אמר בזמנו בן גביר לנתניהו. על הדברים האלה הוא חזר גם השבוע באותה שיחה ארוכה שהתנהלה בלשכת רה"מ ביום שני בערב. השיחה ארכה כמעט שלוש שעות, כללה צעקות ואיומים, והסתיימה בניצחונו של בן גביר.
ובכן, בתום השבוע של התקציב אפשר לסכם את המערכה בעובדה כי סמוטריץ' רשם ניצחון ברור מול אגודת ישראל, אך בקרב בינו לבין בן גביר דווקא ידו של האחרון הייתה על העליונה. על אף הסכום הזהה, 250 מיליון שקל, שאגודה ועוצמה יהודית קיבלו בתור תוספת תקציבית, מהות הסיכומים איתם שונה מאוד. את הכסף שהובטח לגולדקנופף ומאיר פרוש עבור מענקי האברכים לא תקבל אגודת ישראל ממקור חיצוני, אלא מעודפי התקציבים שממילא שייכים לכספי יהדות התורה.
כפי שהגדירו את ההסכם, עם מנה גדולה של אירוניה, אנשי דגל התורה שלא השתתפו בקרבות התקציב של חבריהם החסידים: "גולדקנופף ייקח כסף מהכיס השמאלי ויעביר אותו לכיס הימני, ולא קיבל שקל מעבר למה שכבר קיבלנו".
יצוין כי גם בן גביר קיבל תחילה הצעה זהה, גם לו הוצע להשתמש בעודפי התקציבים השמנים של משרדו ולהעבירם לטובת משרד הנגב והגליל. בן גביר סירב בתוקף והתעקש כי הכספים למשרדו של יצחק וסרלאוף יגיעו מהעודפים של משרדים אחרים.
הטונים עלו, בשלב מסוים שלף בן גביר את הקלף המנצח ואיים כי אם לא יקבל הבטחה לתקציב נוסף עבור הנגב והגליל, סיעתו תצביע בעד הסתייגויות האופוזיציה, וזה ידחה את אישור התקציב עד לרגע האחרון והמסוכן. בתגובה חטף צעקות מאנשי רה"מ שנכחו בחדר והתקוממו אל נוכח האיום המפורש, אך בסוף נאלצו להסכים – ובן גביר ניצח בעוד קרב פנימי.
התקציב קיבל את הבטחת הרוב הנדרש, שר האוצר סמוטריץ' רשם בקורות החיים המיניסטריאליים שלו הישג נאה של אישור תקציב המדינה, ועוד תקציב דו־שנתי. הקואליציה הבטיחה לעצמה שקט ויציבות עד סוף השנה הבאה, ובכך סללה את הדרך לאי־שקט ולאי־יציבות עתידיים.