העניין הוא, וזה מה שנאמר בתוך החדר על ידי גורמים אובייקטיביים, שבין שני הקצוות יש בלוק גדול של 70% מהציבור שדוחק בנבחריו להגיע להסכמה. האנשים לא רוצים עימות, לא רוצים כאוס, לא רוצים משבר חוקתי. הם רוצים הסכמה. לא רק האנשים. גם המדינה. גם הצבא. גם הכלכלה. גם הילדים שלנו. כולם רוצים.
נכון לעכשיו, מחאת ההמונים נגד ההפיכה המשטרית היא הצלחה גורפת, מחממת לב, מעוררת השראה. אסור לשכוח את זה. מצד שני, אסור להתאהב בזה. מותר לרצות בהחלפת הממשלה ומותר גם להפגין למען המטרה הזאת, אבל העיניים צריכות להישאר על הכדור האמיתי שהוציא את מאות האלפים לרחובות: הדמוקרטיה.
ממשלת נתניהו תקום או תיפול על עצמה. המצב הכלכלי לא ישתפר בקרוב. הוא יחמיר. הסובלים הראשונים והעיקריים יהיו מצביעי הימין. גם המצב הביטחוני לא ישתפר באופן מהותי. גם לא המשילות. בכל התחומים הללו, הממשלה הזאת היא כישלון חרוץ, ידוע מראש. כשאתה אוסף את כל מטורללי הסביבה, עם אפס ניסיון ניהולי או ביצועי, ומחלק ביניהם את מה שהייתה פעם ממשלה מתפקדת, תוך גריסת משרדים ממשלתיים לרסיסים ופיצול משרדים חשובים משל היו דירות להשכרה של יצחק גולדקנופף, אתה מקבל קריקטורה.
מכיוון שהממשלה לא באמת חושבת על המדינה אלא על עצמה, מה שנותר לנו, ציבור המוחים העצום, זה למלא את מקומה. לחשוב על המדינה. אם יש אפשרות למנוע את הכאוס, לעצור את ההתדרדרות ולהפסיק את שרשרת האסון, צריך למצות אותה. אנחנו על סף המצוק. כל תנועה חדה מיותרת, כל תעלול מטופש, יכול להפיל אותנו לתהום. חשוב שנזכור שכשניפול לשם, ניפול כולנו יחד.
התרעות פיקוד העורף