כל השיחות המקסימות בבית הנשיא היו עד עכשיו הידברות ליופי | דניאל רוט אבנרי‎‎

לגעת בנייר

ביום רביעי הקרוב ייצא לדרך שבוע הספר העברי. למכורים לדבר, ביניהם כותבת שורות אלה, יש אליו ולספרים סנטימנטים מיוחדים. ניסיתי לאורך השנים לקרוא ספרים מטאבלטים ולרכוש אותם באפליקציות, אבל זה פשוט לא זה. מוכרחה לגעת בנייר, נוהל קריאת הדף האחורי והעמוד הראשון, בירור שם ההוצאה לפני הרכישה וארבעה ספרים מפוזרים. מכירים? בסלון, בשידה ליד המיטה, ברכב ובתיק.

יש משהו בריח של הנייר, בדיו השחור של המילים שכתובות עליו, בעובדה שמחברו לוקח אותך למסע בדמיון בספר עיון או ברומן סוחף. מכל ספר שלא מדיחים אחרי הפרק הראשון לומדים משהו, לוקחים משהו, מתאהבים או מתעבים אמרה אחת עוצמתית. משפרים את השפה ועוברים מסע.

אחת הכתבות שנחקקו בי כעיתונאית במיוחד הייתה כתבת הדף החדש של האסירים. אחרי ששמעתי על דוכן העדים את יצחק אברג'יל מספר על הספרים שקרא בכלא – "כמעיין המתגבר", "האדם מחפש משמעות" ו"מרד הנפילים", נכנסתי לכלא איילון אל מאחורי הסורגים ולנקודה המייאשת בחייהם של כמה נידונים למאסר עולם. גיליתי שבכלא לקהילת הקוראים יש מוניטין והוא משדרג את מעמדם של אסירים בעיני אחרים. איזה הליך שיקומי ראוי (ודל תקציב) הוא יכול להיות.

אנחנו חיים היום בעידן אחר. חלק מהקוראים היקרים כעת לא מבינים כנראה על מה אני כותבת, ובעבור חלק אני מניחה שאני מדברת מגרונם. קשה לי להיפרד פיזית מספרים, מבחינתי מישהו הביא אותם לעולם. היה בהריון וילד אותם, חתיכת תהליך. אני אוספת סדרתית של ספרים מהרחוב, הם צריכים בית ומוטב שיעברו כמה שיותר בתים.

ח"כ מירב כהן נתנה לי פעם טיפ לאמהות וורקוהוליות – להקריא לילדים ספרים בזמן המשותף. קצר, חווייתי, מחבר ומלמד. אימצתי. כיום, כשאני רואה את הבת שלי בגיל 6 מכבה את הטלוויזיה ונכנסת למיטה עם אחד מספריה של איזדורה מון (ממליצה בחום לילדים), אני מרגישה את הקסם שמעבירה המילה הכתובה לדור הבא.

שווים זהב

עמודי החדשות מראים לנו את הכשלונות של האנשים, אך עמודי הספורט מראים לנו את ההצלחות שלהם; והנה נבחרת ישראל בכדורגל עד גיל 20, בהובלת המאמן אופיר חיים, מילאה את העמודים הללו בבשורות מרהיבות מהספורט ובהישגה המרשים במונדיאליטו.

כספורטאית לשעבר בעצמי למדתי כמה מבאס שמדברים בכותרות על "נבחרת" ולא יורדים לפרטי הפרטים, שם נמצא הרי אלוהים. אז תומר צרפתי, רוי רביבו, אור ישראלוב, סתיו למקין, עילי פיינגולד, רן בנימין, אל־ים קנצפולסקי, שון עדרי, איליי מדמון, רוי נאווי, חמזה שיבלי, אריאל לוגסי, תאי עבד, אחמד סלמן, דור תורג'מן, ענאן חלאילי ועומר סניור התותחים – תודה לכם.

השורות האלה נכתבות לפני משחק חצי הגמר מול אורוגוואי, אבל כבר עכשיו - תודה שהסבתם לעם ישראל הסוער, שאין לו רגע דל, כזו נחת. כל אחד מכם הוא מגה־תותח, ואני מאחלת לכם שתיהנו מכל רגע בתהילה שאתם כה ראויים לה. פשוט גאווה!