1.

יום אחד, טיפוס מוכר, שלפני עשרות שנים קצת סטה מדרך הישר ועסק בעניינים שאילו היה נתפס ונשפט עליהם היה מבלה הרבה שנים מאחורי סורג ובריח - התוודה בפניי על אירוע מדהים שקרה לו.

“אני מספר לך את זה כדי להראות לך כמה משטרת ישראל הייתה כלומניקית", הוא אומר, “והיא נשארה כזו גם היום". אנחנו שותים וויסקי באחד ממשרצי האלכוהול ברחוב בן יהודה, במרחק כמה עשרות מטרים מהמקום שבו שכנו משרדי היחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב.

“תשמע, עצבני", אומר לי בן שיחי, “עצרו אותי בבית הוריי בחמש לפנות בוקר והביאו אותי לחקירה. אמרו לי שיש עדים שראו אותי עם ג'ריקן דלק בקרבת מקום השריפה ושאני הולך לשבת הרבה שנים".  

“כשעצרו אותי", המשיך הטיפוס, “הייתה לי חתיכת אופיום. בלעתי אותה, מה שהפך אותי למסטול כשהחלה החקירה. שאלו אותי אם אני מוכן להיבדק במכונת אמת והסכמתי, כי ידעתי שהאופיום שבלעתי משפיע על המערכות בגוף והתגובות שלי לשאלות לא תהיינה אמיתיות. שיקרתי ומכונת האמת התבלבלה ובלבלה את החוקרים. מאוחר יותר, אחרי ששחררו אותי בערבות עצמית, נפגשתי עם כמה עבריינים כבדים בחמארה בכרם התימנים. אחד מהם ישר שאל אותי ממה הריסים והגבות שלך שרופים. החוקרים המהוללים לא הבחינו בפרט הזה. אם היו בודקים את ארון הכביסה בבית הוריי, היו מוצאים את הבגדים שהייתי איתם באירוע, מסריחים מהשריפה". 

“אין להם מושג לשוטרי ישראל המהוללים בעבודות חקירה הכי אלמנטריות והכי פשוטות", הוא הוסיף. “כל מה שאני מספר לך היה פעם, לפני הרבה שנים. אתה חושב שהם התקדמו מאז? התשובה היא לא. אני יכול לספר לך עוד מאה מקרים על הכישלונות שלהם וחוסר היכולת שלהם במילוי תפקידם". 

אחרי שטחן לי את המוח על מקרים שבהם נכשלת המשטרה במילוי תפקידה, שאלתי את הברנש במה הוא עוסק היום. לא הופתעתי כשענה לי שהוא קצין הביטחון ברשת גדולה, שאחד הסניפים הגדולים שלה נמצא בבניין שבו היה העסק שהוא עצמו נחשד בשריפתו. צחקנו מהקטע ובן שיחי עבר לפוליטיקה.

“למה הדבר דומה שאני קצין ביטחון בבניין שנחשדתי בשריפתו?", הקשה, “לאיתמר בן גביר ומטורללי הגבעות שקיבלו אצלו תפקידים בכירים במשרד לביטחון לאומי. מי היה מאמין שהם יישבו סביב אותו שולחן עם ראש השב"כ, שבעבר הלא רחוק הם היו יעד מודיעיני של הארגון שבראשו הוא עומד. ראש השב"כ ובכירי המטה שלו יושבים לערוך תוכניות למלחמה בפשיעה עם פושעים מורשעים - זה נורמלי?". 

למען האמת, זה נראה ונשמע לי לא נורמלי, אבל יש עוד הרבה דברים לא נורמליים שמתרחשים בארץ ועם הזמן הם הופכים להיות נורמטיביים ומקבלים גושפנקה של נורמליים. 

אני ממשיך לפטפט עם “הצדיק" ועדיין לא קולט למה בעצם רצה לפגוש אותי. אחרי עוד כוסית או שתיים הבן אדם נפתח. “צ'מע", הוא אומר, “אני היום נשוי, יש לי ילדים, יש לי ג'וב אחושרמוטה, יש לי וילה, דירת נופש באילת, רכב ארבע על ארבע, אבל הרבה פעמים בלילה באים לי סיוטים על דברים שעשיתי פעם. גרמתי להרבה אנשים הרבה צרות. עוויתי, פשעתי, כמו שאומרים. חלק מהדברים אין עליהם כפרה, אבל אני חייב להוריד ממני את הסיוטים ואת רגשי האשמה שלא עוזבים אותי. תעזור לי, זהבי, איך אני יכול לכפר על זה ולנקות לעצמי קצת את המצפון?". 

עשיתי קצת חושבים, חיסלתי את הכוסית שלפניי והזמנתי עוד אחת. הפעלתי את כושר המשחק שלי ובקול סמכותי של שופט עליון אמרתי לו “החלטה!!! הנאשם יתנדב למשך תקופה לא מוגבלת למשטרת ישראל וישתמש בידע שלו ובאינטליגנציה שלו למנוע פשעים, לעזור לחוקרי המשטרה בפענוח פרשיות פשע, והחשוב ביותר - יערוך סיורים לנוער בסיכון בבתי סוהר הנחשבים קשים כדי להוציא להם את החשק לשחק אותה עבריינים, מה שיוביל אותם בסוף לתאים המסריחים של הכלא". 

ביום שלמחרת עשיתי כמה שיחות כדי לעזור בקידום ההצעה שלי. הגורמים הרשמיים אמרו לי שזה בלתי אפשרי, כי לבן אדם ערימת הרשעות וחשדות בגובה של מגדלי עזריאלי. ניסיתי להתחכם ושאלתי אז איך בן גביר ואריה דרעי, עם העבר שלהם, יכולים לשמש שרים בכירים בממשלה? הגורמים קצת התבלבלו ואמרו בחצי גמגום שלהיות שר זה אחרת מלהיות שוטר או אפילו מתנדב במשטרה. 

צלצלתי לאיש שרצה לכפר על חטאיו ואמרתי לו מה התשובה שקיבלתי. “תודה, הבנתי", ענה לי בקול שבור. למחרת ראיתי אותו בצילומי ההפגנות מקפלן, יורד עם חבורת מפגינים לנתיבי איילון. שוטרים שדחפו אותו והפילו אותו על הכביש, חטפו ממנו מכות רצח. כאן המקום לציין שהחבר הנ"ל היה אלוף הארץ לנוער באחד מסוגי אומנויות הלחימה. זיהיתי אותו בתמונה בגלל האף השבור שלו, כתוצאה ממכות שהוכה על ידי שוטרים באחת הפעמים שנעצר. 

למחרת ראיתי באחד העיתונים שורה שגרמה לי לחייך חיוך מריר. “מפגין אלים, שתקף שוטרים, הצליח להימלט ונערכים אחריו חיפושים. המשטרה מתקשה לזהות מי היה אותו מפגין, שככל הנראה הסווה את מראהו בפאה נוכרית והדביק על פניו זקן ושפם".

2.

כעבור יום קיבלתי טלפון מהברנש: “אני באוקראינה, מתנדב להילחם נגד הרוסים, אם יקרה לי משהו, תגיד לאשתי והילדים שהייתי בן אדם טוב. איך היית תמיד אומר בסוף תוכנית הרדיו שהייתה לך: ‘תהיו אנשים טובים'? אז שכנעת אותי", הוא אומר ומוסיף: “ואגב, אשתי מאוקראינה וחלק ממשפחתה נרצחו על ידי הרוסים". 

אני קצת המום מהשיחה המפתיעה. מנתק את הטלפון ועובר לקרוא את חדשות הפלילים ומפזם את השיר שכתב חיים חפר הגדול לפני הרבה שנים, “שלושה שוטרים", שהלחין ושר רמי קלינשטיין. 

“שלושה שוטרים על המשמרת
בנקודת המשטרה
בגמר הבוקר בא הערב
שום דבר עוד לא קרה
רק הטרנזיט מקולקלת
הטלפון חצי דפוק
גברת בורשטיין מצלצלת
איבדה את בעלה בשוק

שלושה שוטרים על המשמרת
שום דבר עוד לא קרה
מגיע האדון חזיזה
רואים אסון על הפנים
גנבו לו את הטלוויזיה
עם הדולרים שבפנים
קרסנוף נטפל לגברת פרידה
עשה לה, כך אומרים, בושות
היא לבנה עליו הורידה
חוץ מזה אין חדשות

עדינה, השכנה של סויסה
שמעה שבעלה בוגד
סכין מטבח היא לו הכניסה
המסכן תובע גט
הכו לפרחי את הילד
האף אצלו עוד מדמם
סכסוך שכנים בשיכון דלת
וחוץ מזה משעמם

שלושה שוטרים על המשמרת
שום דבר עוד לא קרה
מול המתנ"ס שרפו שוב פסולת
ירו על שוורץ ואברג'יל
פרצו לגרוס את המכולת
חוץ מזה הכל רגיל
שלושה שוטרים על המשמרת
שום דבר עוד לא קרה

כל קשר בין המוזכר בכתבה למציאות על דעת הקורא בלבד.