מוטיבציה גבוהה לעמוד במשימות אינה תחליף לניהול סיכונים, לאי־עמידה בנהלים ופקודות, ובוודאי שלא לחוסר משמעת מבצעית – כך עולה מהתחקיר של הפיגוע בגבול מצרים שבו נפלו שלושת הלוחמים.
התחושה הקשה ביותר שעולה מממצאי התחקיר היא פספוס. בנקודת רבות בהתגלגלות הפיגוע ניתן היה למנוע אותו, או לכל הפחות למזער נזקים. והדוגמאות רבות: תכנון המשימה בצד הישראלי; הפתח בגדר שלא היה מוכר למפקדים, לכוחות ולתצפיות בגזרה; אי־הקפדה על הנחיות האוגדה; וניתוח לא נכון של סימנים מטרידים לפני ואחרי חדירת השוטר המצרי לשטח ישראל.
שרשרת של טעויות ותקלות הובילה לכך שכמעט בכל צומת דרכים שבו ניתן היה למנוע את הפיגוע, בתכנון מראש או בדרך הפעולה, התקבלה ההחלטה הלא נכונה. צבר ההחלטות הוביל לקריסת מערך ההגנה בגזרה, ולכך שבמשך שעות ארוכות הכוחות כלל לא ידעו שמערך ההגנה נחדר ושני לוחמים נהרגו.
צה"ל שיפר בשנים האחרונות את המענה שהוא מספק אל מול הברחות סמים בגבול עם מצרים. אבל החיילים – גם בגבול שבו הרוב המוחלט של האירועים הם פליליים – צריכים להיות ערוכים קודם כל לאיומי טרור. קל וחומר כשאף שמדובר בגבול של שלום, המציאות הביטחונית רחוקה מלהיות יציבה, ואפשרות של ניסיון פיגוע נגד כוחות צה"ל בגזרה הזאת בוודאי אינה תרחיש דמיוני.
בפיקוד הדרום שינו בשנים האחרונות כיוון מחשבה ואפילו באופן דרמטי. הגישה שלפיה בעיית הסמים לאורך הגבול עם מצרים היא בעיה פלילית־עבריינית התחלפה בהבנה עמוקה שאין מלבד הצבא גוף שיכול להוביל את המערכה ולהדק את שיתופי הפעולה בין גורמי אכיפת החוק השונים. צה"ל הפנים כי האזור הביטחוני של הגדר מצוי קודם כל באחריותו, ושגבול חדיר פוגע גם בביטחון ובמשילות של מדינת ישראל ומהווה הזמנה פתוחה לגורמי טרור לפעול באזור.
במציאות לאורך הגבול עם מצרים, ההיתכנות של פיגוע, ובטח כזה המבוצע על ידי שוטר מצרי, אינה תרחיש הייחוס הראשון ואף לא קרוב לכך. אבל זהו התרחיש המסוכן, ואף שהוא חריג במיוחד בשנים האחרונות, זהו התרחיש שאליו לוחמים בשטח צריכים קודם כל להיערך, ובאחריות המפקדים הבכירים לוודא כי התפיסה המבצעית תואמת קודם כל התמודדות מול איום שכזה ודומיו.
לאחר אירועים חריגים של ירי דו־צדדי בגזרה שכמעט נגמרו באסון, כשבאחד מהם הודח סגן מפקד גדוד, הדגיש מפקד הפיקוד כי בניגוד להתמודדות מול איומי טרור וביטחון, שבהם העמידה במשימה היא בכל מחיר, בסיכול של הברחות סמים העמידה במשימה אינה בכל מחיר. במקרים שכאלה חיי אדם וביטחון הכוחות קודמים למניעת הברחת כמה עשרות קילוגרמים של מריחואנה.
תפיסת ההפעלה שהסתמכה על התצפיות שיזהו את המבריחים שמתקרבים לגדר ובנתה על הדדיות בין העמדות, שנמצאות במרחק קצר יחסית של מאות מטרים, קרסה לחלוטין כאשר במקום קבוצה של כמה מבריחים שמגיעה לגדר עם סולמות וקל להבחין בה, מחבל בודד ניצל את נקודת התורפה וחדר לשטח הישראלי דרך פתח החירום, שהלוחמים והתצפיתנים כאמור לא ידעו על קיומו ולכן לא נתנו לגזרה זו תשומת לב מיוחדת.
פתח הביטחון סווג כסוד שרק מעטים בצד שלנו היו אמורים להכיר. למרות זאת, בצבא מעריכים כי השוטר המצרי הכיר היטב את הפתח ובחר את נתיב החדירה תוך ניצול נקודות התורפה והשטחים המתים. כאשר עלתה אינדיקציה חשודה באמצעות המכ"ם, הסתפקו התצפיות בסריקה של האזור בלי לעדכן את מפקדי הגזרה.
גם במקרה הזה קונספציית הייחוס הייתה מכוילת להברחת סמים, שאותה כאמור קל הרבה יותר לזהות מאשר מחבל בודד שמכיר היטב את תנאי השטח ופשוט עוקף את מערך ההגנה של הגדוד, למרות האמצעים הטכנולוגיים ולמרות הפריסה הנרחבת של הלוחמים והלוחמות בשטח, שלא הוכחה כאפקטיבית.
צעד חריג
סוגיית המשמעת והסטנדרטים המבצעיים צריכה להטריד מאוד את הצבא, וזו נקודה שכבר חוזרת על עצמה פעמים רבות מדי בשנים האחרונות. בהשתלשלות האירועים בפיגוע בגבול זה בולט במיוחד.
החלטות שמתקבלות בגזרה על ידי המג"ד להציב משמרות של שני לוחמים, למרות הנחיה מפורשת של מפקד האוגדה כי המינימום הנדרש לביצוע משימה עצמאית בשטח עומד על ארבעה לוחמים; נוהל מחייב של בדיקת קשר בכל שעה עגולה שאינו מתקיים; חיילים שעולים למשמרות עם הטלפונים הניידים הפרטיים וקצינים שכך מתקשרים איתם, למרות פקודות ברורות האוסרות זאת.
על כך ניתן להוסיף רשימה ארוכה של בעיות ותקלות שעלו מתחקיר הפיגוע, כאשר ברקע עולה פער בין המוטיבציה הגבוהה לעמוד במשימות לבין איכות תו התקן של ביצוע אותן משימות.
הדחת מפקד חטיבה מתפקידו היא צעד חריג מאוד. הרמטכ"ל הרצי הלוי, כמו גם מפקד הפיקוד אליעזר טולדנו, סבורים כי אלוף משנה עידו סעד, מפקד החטיבה, לא התרשל בתפקידו ואף ציינו לטובה את החתירה שלו למגע וההסתערות לעבר המחבל. עם זאת, עומק הכשלים, הבעיות המקצועיות שהתגלו וכמובן התוצאה הקשה, חייבו אותם בנקיטת צעד חריג שלא נעשה כבר שנים ארוכות.
התחקיר בחר הפעם להתמקד ברמה המערכתית הבכירה יותר, והוחלט באופן מודע שלא לעסוק בשלב הראשון בהחלטות פיקודיות בדרג הקצונה הזוטרה. נראה שגם במקרה של מפקד הגדוד ההחלטה שלא להדיחו מתפקידו, למרות עיכוב קידום למשך חמש שנים, נבעה בין השאר מהסתכלות על טובת הגדוד והצורך בשיקום מהיר שלו. וגם זה שיקול לגיטימי.
הדחה מתפקיד מסיימת בדרך כלל את מסלול הקידום של אותו קצין. ההחלטה לגבי מפקד החטיבה – שנחשב כקצין טוב, מקצועי וערכי – היא מורכבת וקשה. בין הטענות בדבר תסמונת ענישת הש"ג להחלטות פיקודיות קשות גם לגבי קצונה בכירה, אין שחור ולבן ויש להביא בחשבון שהדחה אינה תשובה לכל אירוע שבו גם למפקד החטיבה חלק חשוב באחריות. עם זאת, לעתים זו החלטה בלתי נמנעת.
ומילה לסיום. יותר מ־7,000 לוחמות משרתות כיום בצה"ל. למי שמנסה לשרטט מימין את שירותן הצבאי של הלוחמות כ"אג'נדות שמאל קיצוניות" שפוגעות בביטחון, מומלץ לתת תשובה לשאלה מי בדיוק ישרתו כלוחמים נוספים בהיעדר הבנות הלוחמות. אולי חלק מהחרדים שלא מתגייסים.
ובין הכשלים החמורים והתמונה המטרידה שעולה מהם, יש גם נקודה ראויה לציון: צה"ל ביצע תחקיר מהיר, ללא עיגול פינות, והציג אותו לציבור באופן שקוף, ישיר וכן. כאשר מסתכלים על ארגונים אחרים במגזר הציבורי, וחמור מכך בהנהגה הפוליטית הבכירה שלנו שבה דוגמה אישית ולקיחת אחריות נפקדים משימוש, עדיין בצבא רמת הסטנדרטים היא אחרת.
[email protected]