על ח"כ טלי גוטליב ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר לא יסתכל אותו הדבר. הוא דחף, טיפח, האמין בה ובמה שהיא מייצגת (בטח בעבורו) עד לנקודת המפנה שלשום. המהלך של ח"כ גוטליב להתנגד להסיר את מועמדותה מטעם עצמה לוועדה לבחירת שופטים כנגד הבקשות החוזרות, הטלפוניות והאישיות, של ראש הממשלה, גרם למשבר אמון. ובפוליטיקה, למשברי אמון יש מחירים, כבדים.
"לרפיסות כזו לא ציפיתי מאדם כמוך": העימות החריף בין טלי גוטליב לינון מגל
זעם בליכוד על ראש הממשלה: "נתניהו לך הביתה, לוין הוא מנהיגנו האמיתי"
גוטליב היא משפטנית מחוננת, בעלת רוח לחימה, והיא מייצגת את הליכוד בעוצמה ובהשקעה רבה בתקשורת הישראלית, שאינה נמנית עם תומכיו של נתניהו. אלא שהשבוע היא עשתה פאול עצבני מול ראש הממשלה ומול סיעת הליכוד. במקום להמשיך לבנות את מעמדה בצורה שקולה, או בעזרת מהלכים יצירתיים, היא פשוט תקעה מקל בגלגלים לנתניהו ולסיעתה שלה. הכאוס שיצרה אומנם שווה רייטינג, אך כאשר הוא נמוג, לא נותר ממנו הרבה אלא רק טעם רע ועוינות מבית שאינה ניתנת לתיקון.
הבטתי בה במהלך בוקר יום רביעי מופיעה באנרגטיות בבמות התקשורתיות כאשת השעה, ומתעקשת להסביר מדוע מבחינה משפטית אינה מפירה משמעת קואליציונית כי זו לא הצבעה חוקתית. יחד עם הפרשנים האחרים, לא הצלחתי להשתכנע שהיא בעצמה מאמינה לטיעונים של עצמה. מהלך של ריצת ספרינט עד הסוף על אוטומט לתוך הקיר. שיתפרק הבית. העיקר גוטליב.
בליכוד כמו בליכוד, מעריכים אנשים עם דעה משל עצמם וזוהי דמוקרטיה. אלא שלצד הדמוקרטיה ישנו גם משחק קבוצתי שצריך לדעת לשחק, והמהלך של ח"כ גוטליב לקדם את עצמה ברגע כה דרמטי עבר את גבול האמביציה האישית. הוא הצטייר כמו הפריימריז האישיים שלה, ניסיון אמיץ לכאורה להיות מגינת שלטון הימין והרפורמה המשפטית שנכנע לתכתיבי המחאות ועקיצות השפחות - והיא פעלה לכאורה כדי להשיב את הכבוד למחנה.
אבל היא לא החזירה שום כבוד למחנה, אלא עשתה בושות בתוך המחנה. ההליכה עם הראש לתוך הקיר, בלשכתה שלה ובלשכתו של נתניהו, נעשתה בצורה הכי לא אלגנטית שיש, הובילה אותה למה שהיא חזתה עוד באותו הבוקר כאחד התרחישים - במילותיה שלה "כישלון חרוץ" - ובעיקר הוסיף לה כמה אויבים מבית. וכל זה כשאין פריימריז מחר.
מפלגת המחאות
בלתי נתפס שיש פה שלטון ימין שמנוהל על ידי שלטון אחר מטעם עצמו. סליחה, שכחתי, מדובר בשלטון מטעם הדיקטטורה, מטעם רק לא ביבי, מטעם השפחות ומטעם הלו"ז הכיפי של מוצ"ש בקפלן. נכון, נאום הרפורמה המשפטית הראשון של שר המשפטים יריב לוין לא היה המהלך הכי מבריק.
חטף, הבין, מוכן לשנות, בואו נתקדם. אבל מנהיגי המחאות צברו כוח, וגם מעל במות המחאות יש לא מעט לשעברניקים או עתידניקים שממש מדמיינים את עצמם כמנהיגים הבאים של מדינת ישראל. והמילים המזעזעות "מרי אזרחי", שהפכו לטקסטים מכובסים, ממש לא יצליחו להירגע עד שתהיה פה מלחמת אחים על־מלא.
מפלגת המחאות היא האסטרטג הגדול של האופוזיציה, כשבהתחלה ראשיה כלל לא היו מוזמנים למחאות, רק נזכיר. אבל באופוזיציה מרוצים כשרואים את הארץ נמלאת במפגינים, ברעש, בחוסר סדר – הכל בגלל ביבי. אותה מנטרה מיושנת של לפני כמה חודשים.
ומה עושה הקואליציה בזמן שהכאוס הזה קורה סביבה? ובכן, בושות. אירוע ח"כ טלי גוטליב ברביעי היה בושה לקואליציה, שתורגם במהלך מהיר של נתניהו לדחייה של 30 יום כדי לייצר תרחישים נוספים ו/או למסמס את האירוע.
תרחיש בהחלט אפשרי הוא העברה של חוק אחד - יועמ"שים או סבירות - במושב הקרוב, עד לכניסת פגרת הכנסת ביולי. כדי להראות למצביעי הימין ולא להביך את שר המשפטים על רפורמה גנוזה – הנה, העברנו משהו. העניין הוא שזו לא רפורמה, אלא חוקים שיש עליהם פחות או יותר הבנות בהידברות בבית הנשיא, המסטיק הזה שכבר ממש מוטב לקפל, כי גם ליח"צ של שיחות יש גבול לכל הצדדים.
זה הזמן של היושבים בשלטון להפנות את המעשים שלהם לטיפול ביוקר המחיה, למשילות, למשטרה, לאיראן ולצבור מחדש את אמון הבוחרים של הממשלה, שאולי לא יקבלו רפורמה משפטית, אבל יזכו לאיכות חיים. נראה את המחאות מתנגדות לזה.
תודה לוועד
סוף שנה. ילדים זה שמחה. נשלח אקסל בוואטסאפ הכיתתי של מי מביא מה למסיבות הסיום, ויצא לדרך הקרב האימתני בין ההורים: מי תופס הכי מהר כמה שפחות. לא פנקייקים, לא מגש ירקות חתוך ולא ענבים שהופרדו מהאשכול אחד, אחד. כותבת שורות אלה שיבצה עצמה לסירופ מייפל. יש כבוד? כפיים!
ובכן, במדינת ישראל, מדינת הקומבינות, צריך קשרים וחשוב לטפח מקורות. ולי יש מקור, והוא מקור בכיר – כי הוא בוועד! אז הוא שיבץ אותי בעצמו ברשימה שלא שמתי לב שהופצה. אז תודה לו ובעיקר תודה לוועד, שסובל את התלונות של ההורים האחרים כל השנה, שמתקתק עניינים בפייבוקס ומפציץ בשוטף בסטיקרים הכי עדכניים שיש. זו מנהיגות!