אילו היה הקורא הממוצע של גיליון סוף השבוע פותח את העיתון בשנת 1996, 2007 או 2019, ומגלה כי כל התוכן מהעמוד הראשי עד לתחזית מזג האוויר מפוצץ בכותרות על הבחירות ללשכת עורכי הדין, היה בסבירות גבוהה מסיק אחת מן השתיים: או שישראל הפכה בן לילה לשווייץ, ולא ידענו כי נגמרו לנו הצרות; או שמערכת העיתון זקוקה להסתכלות פסיכיאטרית דחופה.
מאז ומעולם לא עניין הנעשה במועדון הסגור של לשכת עורכי הדין את הציבור הרחב, ואף את רוב ציבור חבריה המשפטנים. החברוּת במועדון המקצועי נכפתה על כ־80 אלף עורכי הדין בישראל, והבחירות של ראש הלשכה וחברי המועצה נחשבו לבזבוז זמן עבודה יקר.
כך היה עד שהגיעה שנת 2023, ועו"ד יריב לוין מונה לשר המשפטים והכריז על רפורמה משפטית. מבחינתו של לוין לא היה ספק כי בדרך לשליטה בבחירת השופטים, יש להעיף מהוועדה את נציגי לשכת עורכי הדין.
אבל לוין, איש ברוך כישרונות, לא שעה לרחשי הלב של הציבור, והחלה מחאה שהתעצמה במהירות, כאשר בתוך פחות מחודשיים הפך הסדר לכאוס, והמחנה הנגדי חגג על הבריקדות ועל נתיבי אילון החסומים והבוערים. בדיוק אז נפל האסימון בשני צדדי המתרס: הבחירות הקרובות בלשכת עורכי הדין הן בדיוק הקיץ!
בשני המחנות הוחלט להיערך לקרב על הלשכה, כל אחד מנימוקיו. מתנגדי הרפורמה והממשלה יצאו מנקודת הנחה כי ניצחון בלשכת עורכי הדין יחסום סופית את הימין המשתולל. ההיגיון שמאחורי החלטת הימין להילחם על לשכת עורכי הדין היה מורכב יותר. בסוף חודש מרץ, ערב תחילת ההידברות בבית הנשיא, התקיימה שיחה סגורה מאוד בין לוין לבין נציגי תא עורכי הדין בתוך הליכוד.
החברים ניסו לשכנע את לוין לתת צ'אנס לארגון שכה לא ראוי בעיניו, ללשכת עורכי הדין. שתמשיך להיות מיוצגת בוועדה לבחירת שופטים. השיחה הייתה ארוכה וקשה. "במקום ליזום חקיקה שמעוררת זעם והתנגדות, נהיה חכמים, נפעל מאחורי הקלעים וננסה להשיג את המבוקש במסגרת ההרכב של נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. רק תן לנו זמן ותעצור את החקיקה".
לוין היה סקפטי, אבל הסכים לתת סיכוי. הצדדים נפרדו, כל אחד לדרכו. לוין – להילחם על הרפורמה מול ים יריבים בבית ובחוץ, עורכי הדין – לבצע את המשימה השקטה. הנחת היסוד שהניעה אותם הייתה כי הצד שמנגד יתמקד בבחירות ליו"ר הלשכה, בעוד הימין יעשה עבודת נמלים שקטה כדי להשיג רוב במועצה – שהיא זו שמשגרת את שני הנציגים לוועדה לבחירת שופטים.
הפכו את נוה לרוטמן
האסטרטגיה של המחנות הייתה הפוכה. בימין השתדלו להרדים את המערכה, בעוד מתנגדי הרפורמה התאמצו להשאיר את עורכי הדין ערים וזועמים. עורכי הדין מהליכוד התחננו בפני הפוליטיקאים מהצד שלהם לשמור על פרופיל נמוך בכל הקשור ללשכת עורכי הדין. "תציפו סוגיות אחרות, תריצו ספינים על מאחורי הקלעים של השיחות בבית הנשיא – רק אל תעירו את היריבים".
בינתיים, במחנה מתנגדי הרפורמה, שבמהרה הפך למחנה עמית בכר, עשו עבודה מקצועית מהטובות שראתה המערכת. צוות היועצים הצעירים והנמרצים שעבדו עם בכר זיהה מיד שהרפורמה היא־היא הדגל של הבחירות בלשכת עורכי הדין.
אנשי בכר הזמינו מחקר שהראה כי ציבור עורכי הדין שונה מבחינת התפלגותו מכלל הציבור בישראל. מרבית עורכי הדין, גם אלו שמזוהים עם הימין באופן כללי, מתנגדים לרפורמה. משם נבנתה האסטרטגיה.
ההחלטה הבאה הייתה למתג את אפי נוה כסמל הרפורמה המשפטית, להפכו לשמחה רוטמן עם סממני טלי גוטליב. "גם אם זה לא היה נוה עם סיפורי הנשים והדרכונים שלו, אלא מועמד אחר, נקי וצחור, זה לא היה מאוד משנה מבחינתנו. העיקר זה שהוא היה ה־רפורמה, ואנחנו היינו ה־לא רפורמה.
"כעבור כמה שבועות של קמפיין, נוה נכנס אל תוך המיתוג שכפינו עליו ולא הצליח להשתחרר ממנו. כשהבין את ממדי ה'ברוך' – ניסה לתקן, אבל הימין כבר חיבק אותו חזק ואי אפשר היה לצאת מזה. בכר הלך לקפלן, נוה הלך לפאנל בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14. המשחק נגמר".
לאן ממשיכים מכאן
במטה בכר לא מסתירים לרגע את מעורבותם של אנשי המחאה בקמפיין, אלא גאים בשת"פ. "אנשי ההייטק הביאו לנו סיוע טכנולוגי. הם כתבו תוכנות שאפשרו לטרגט מסרים, ולהעבירם בצורה הכי יעילה. מטות מחאה נוספים עזרו עם הארגון. קיבלנו חיזוק מדהים מאנשי המחאה. הפכנו, בעצם, לדגל שלהם". והתוצאה ידועה – ניצחון מוחץ לבכר.
אנשי הרפורמה והמחאה מפגינים תמימות דעים מוחלטת: ההתנהלות סביב הבחירות בכנסת לוועדה לבחירת שופטים הייתה מתנה אדירה לבכר. "היה רגע אחד שהרס הכל. זה היה בסוף מאי, כאשר בנימין נתניהו, בתמיכת רון דרמר, נכנע ללחצי האופוזיציה והנשיא והסכים לקיים בחירות של נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים ב־15 ביוני, חמישה ימים בלבד לפני הבחירות בלשכת עורכי הדין!" – משחזרים גורמי הימין בזעם.
"הוצאנו את הנשמה במאמץ נואש לשכנע את נתניהו ואת כל השאר, כולל לוין, כי החוק עוד מאפשר לנו לתקן את המנגנון ולדחות את הבחירות בשבועיים או בחודש. זה היה אפשרי, אבל הם קיבלו רגליים קרות וסירבו לשמוע. אחרי הבחירות דיברנו עם עורכי הדין מהרשימות שהזדהו איתנו, עם הרפורמה. הם כועסים על הליכוד כעס נוראי, הם טוענים כי תקעו להם סכין בגב. הם המליכו את בכר וקירבו את סופה של לשכת עורכי הדין כגוף בעל השפעה וכוח".
גם כאן במחנה מתנגדי הרפורמה שוררת תמימות דעים עם יריביהם האידיאולוגיים. "מהומת הבחירות בכנסת, סיפורי טלי גוטליב והתרגיל האומלל של נתניהו דקה לפני הבחירות - היוו את התסריט הכי טוב שיכולנו לחלום עליו".
בכר ניצח. נוה נכשל. עורכי הדין אמרו את דברם. ומה הלאה? בימין כבר יודעים לתת תשובה אולטימטיבית. לטענתם, "הניצחון של עמית בכר הוא ניצחון פירוס קלאסי. הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי מתה, וכולם צריכים להשלים עם העובדה הזאת. הניסיון להביא לניצחונו של אפי נוה היה גם ניסיון להשאיר את הלשכה בהרכב הוועדה לבחירת שופטים".
בשלב ראשון, בליכוד יתמקדו בקידום החוק של ח"כ חנוך מילביצקי, המחליש את לשכת עורכי הדין והופך את המונופול החזק לגוף וולונטרי חסר השפעה ונטול מעמד. בשלב הבא, החוק שישנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים יקודם ויחוקק.
ככל הנראה זה לא יהיה החוק ההוא שממתין במגירה מאז הקפאתו במרץ לטובת ההידברות בבית הנשיא. אך בכל מצב ובכל מתווה, לשכת עורכי הדין נשארת מחוץ למשחק. בימין מאמינים כי הפעם יסיק מחנה הרפורמה מסקנות ולא ייכשל בהסברה.
במחנה מתנגדי הרפורמה מאמינים בכוח הרחוב, אך כאן יש מקום להטיל ספק בנכונותם של אנשי המחאה להבעיר את השטח עד לרמה של סרבנות והעברת השקעות לחו"ל בגלל עורכי הדין, אף שאלו חרתו את המחאה על דגלם ובנו עליה את קמפיין הבחירות המנצח.