לפני כ־30 שנה חיפשתי עוזר מחקר. הגיע אליי ד"ר סמיון ברייטמן, וטרינר, עולה חדש מרוסיה, והציג עמו צרור מסמכים המוכיחים את השכלתו וניסיונו המקצועי. רוב המסמכים היו ברוסית, ולכן דליתי מהערימה אחד שתורגם לאנגלית. סמיון הסביר שזו עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במנגנוני הרבייה של ארנבות. בשער החוברת התנוסס מוטו: ציטטות של קרל מרקס ושל לנין.
"כמו רובוטים, צועקים 'דיקטטורה'": טלי גוטליב במתקפה חריפה על חברי האופוזיציה
בשיא עומסי התנועה: מפגינים נגד הרפורמה המשפטית חסמו את נתיבי איילון | צפו
וסמיון הסביר שככה כתבו מאמרים מדעיים ברוסיה הסובייטית. כל מחקר - גם בבלשנות או בפיזיקה - היה אמור להוכיח את צדקתם של הוגי הדעות הגדולים של הקומוניזם ואת גאונותם. ואם הממצאים במחקר שלך והמסקנות ממנו הוכיחו דווקא את ההפך, מה היית עושה? שאלתי. סמיון הביט בי. "באמת מעניין", משך בכתפיו, "ברוסיה זה אף פעם לא קרה".
סמיון היה יד ימיני במעבדה. כשהלך לעולמו, איבדתי חבר. נזכרתי בו השבוע כשקראתי ציטוטים מדבריה של פרופ' שקמה ברסלר, פיזיקאית וממנהיגות "הדגלים השחורים" והמחאה נגד הרפורמה המשפטית. "ההיסטוריה הקרובה והרחוקה... מלמדת שבשאלת ההכרעה בין דמוקרטיה לדיקטטורה, מי שיושב על הגדר בוחר למעשה בדיקטטורה. מי שלא מביע דעה – בוחר בדיקטטורה. מי שמציג את עמדת שני הצדדים – בוחר בדיקטטורה. מי שמייצר סימטריה שקרית – בוחר בדיקטטורה. זמן ההכרעה הגיע".
ברסלר, ואני מניח שהיא מודעת לכך, ציטטה בעצם את ולדימיר איליץ' לנין, מחולל המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, שאמר: "מי שלא איתנו, הוא נגדנו" - או בניסוח אחר: "אדישות הינה תמיכה שקטה באנשים בעלי הכוח, האנשים ששולטים".
ברסלר בטוחה שהיא נאבקת למען הדמוקרטיה, אך שוללת את הלגיטימיות של ריבוי הדעות, הפלורליזם, חופש הביטוי והחופש לשתוק. בשם הדמוקרטיה היא הולכת בנתיב העקוב מדם של הדיקטטורה הקומוניסטית: מרעיונות סוציאל־דמוקרטיים, דרך ההבנה כי רק מהפכה חמושה תכניס בינה בקודקודיהם המטומטמים של המוז'יקים הרוסים, שלא יבינו בעצמם מה טוב להם, ועד הדיקטטורה של הפרולטריון. או בניסוח הלניני הנפתל, המאפיין גם את המחאה אצלנו: "דיקטטורה דמוקרטית־מהפכנית".
הנה כי כן: אם אפשרית "דיקטטורה דמוקרטית", אפשרית גם מלחמה בדיקטטורה שבה מי שלא הולך בעדר המתופפים ושחורי הדגלים של ברסלר – הוא אויב. אין זכות לדעה אחרת. אין גם זכות להימנע מהבעת דעה. ממש כמו שאמר החבר ולדימיר איליץ': "תלות מוגזמת בעקרונות חופש הביטוי ובחירות דמוקרטיות פוגע במהפכה".
לנין כינה את מפלגתו "בולשביקים" (אנשי הרוב) אף שהיו במיעוט. ואצלנו - מיעוט שמאלני מבוטל שמפלגה אחת שלו התרסקה בבחירות וזו ששרדה אפילו לא מגרדת בסקרים את אחוז החסימה – מוביל מחאה רחבה וטוען בלהט לזכות לדבר בשם הרוב. הם בולשביקים באידיאולוגיה ובדמגוגיה.
נחזור למחקרים המדעיים בבריה"מ. המוטו למחקר הארנבות היה אופייני למשטר שבו המדע היה משועבד לאידיאולוגיה - וזה המסלול שעליו עלולה לעלות גם הפיזיקאית ברסלר, כמו רבים מעמיתיה. האקדמיה בארה"ב, בעיקר במדעי החברה והרוח, אך למרבה התדהמה גם במדעי הטבע – סוגדת ומשועבדת לתקינות הפוליטית, לממאירות הפרוגרסיבית ולתנועת ה"נעורות" (WOKE) החונקת את האקדמיה במערב ובהכרח תביא לניוונה.
במאמר "עדיין אפשר לבלום", שהתפרסם לפני שבוע ב"מקור ראשון", סקר ד"ר רן ברץ את השטף הפרוגרסיבי באקדמיה ובתקשורת בארה"ב, ואת תנועת הנגד המסתמנת מול הטרלול הזה. הוא מספר על כתבי עת מדעיים, מוציאים לאור וגורמים ממשלתיים המעלימים פרסומים ו"מבטלים" מדענים ואת מחקריהם, גם בפיזיקה, אם השמיעו אי־פעם בעבר דעה המתפרשת בעיני "הקהילה" כלהט"בופובית.
בקליפורניה ובהרווארד קמו כבר קבוצות מדענים המתריעים מפני "משטור מדעי" ופלישת האידיאולוגיה למפעל המדעי. הם שמו להן למטרה להגן על המדענים הנרדפים על רקע עמדותיהם ודעותיהם, גם אם אין הם מתבטאים כלל, אלא רק נמנעים מלתמוך בפרוגרס המטורלל. כי באקדמיה האמריקאית, כמו אצל לנין או ברסלר, "אם אתה לא איתנו – אתה נגדנו".
לפני חודשים אחדים שוחחתי עם מומחה עולמי בטיפול בכוויות, שהוא גם חבר המערכת המדעית של ירחון מדעי חשוב. הוא סיפר לי על ישראלי ידוע, פרופסור לרפואה, שהתקשר אליו לאחרונה וביקש ממנו לא לקבל לפרסום שום מאמר מדעי מישראל לפני התייעצות איתו, ושהוא מצדו יעזור לו להחליט אם המחבר "בסדר".
הפרופסור הזה, כמו חבריו הפעילים במחאה, פועלים לפסול ולהשתיק אנשי מדע ישראלים אם דעותיהם אינן זהות לשלהם, או אפילו אם העזו רק לשתוק. ולא לשבות או להפגין נגד פסקת ההתגברות או הוועדה לבחירת שופטים. ידידי מארה"ב אמר שהוא מבין שמגיפת הטרור האקדמי השמאלני הגיעה גם אלינו.
יהודה הראל, מראשוני ההתיישבות הקיבוצית בגולן, כתב ב־2017: "פעם... הייתה תנועה מפוארת של עשרות רבות של קיבוצים שנקראה 'הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר'. התנועה דגלה בקולקטיביות: קולקטיביות של המשק, החברה, העבודה, הצריכה, התרבות, וגם 'קולקטיביות רעיונית'.
חברי הקיבוצים, בניהם ונכדיהם חייבים היו להצביע בעד אותה מפלגה, לקרוא את אותו העיתון, לשלוח את הילדים לאותה תנועת נוער, לשנוא את אותם האויבים הפוליטיים ולהעריץ את אותם המנהיגים בארץ ובעולם. אפילו בנושאי פילוסופיה, מדע, ביולוגיה ותרבות הייתה לחברי הקיבוצים, למורים, למדריכים ולעיתון התנועה עמדה אחת ושפה אחת שעוצבו על ידי 'ההנהגה ההיסטורית'".
כי ככה זה אצל הבולשביקים: אתה לא יכול לחיות "איתנו" אם אתה חושב אחרת, נניח על "המפץ הגדול", משהו שאינו עולה בקנה אחד עם תורתם של מרקס או סטאלין. אחדות רעיונית חייבת להקיף את כל תחומי החיים. ארה"ב ניצחה את בריה"מ במרוץ המדעי גם בגלל הכפפת המדע לאידיאולוגיה הקומוניסטית, אבל עכשיו היא עלתה על מסלול דומה.
דוגמה מובהקת להשתלטות האידיאולוגיה על המדע היא היחס, במערב וגם בארץ, לספרה של אביגיל שרייד "נזק בלתי הפיך - כיצד אופנת הטרנסג'נדרים פוגעת בנערות". הלהט"בקים בארה"ב קראו כנראה רק את הכריכה, הניחו שהמחברת שונאת טרנסג'נדרים - ויצאו למסע צלב להכחיד את הספר. הם תבעו מהוצאות ספרים ומרשתות להסירו מהמדפים והציעו לתומכיהם לגנוב את הספרים ולשרוף אותם.
כך נהגו גם בפרסומים המדעיים של ד"ר ליסה ליטמן, גינקולוגית וחוקרת בריאות הציבור ששמה לב לזינוק של אלפי אחוזים במספר הסובלים מ"הפרעת זהות מגדרית".
"המדריך לאבחנות וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" (DSM) מגדיר כי ההפרעה מופיעה כבר בגילי 2־4, כשילד מרגיש שהוא למשל בן, אבל כלוא בגוף של ילדה. עד לפני כ־20 שנה, רק 0.01% מהאוכלוסייה, כמעט כולם בנים, סבלו מההפרעה הזו. ברוב המקרים התופעה חלפה לאחר שנים אחדות. רק מיעוט המקרים פנה לטיפולים הורמונליים או לניתוחים והפך ל"טרנסג'נדרים".
אבל ב־15 השנים האחרונות התמונה השתנתה באופן דרמטי. עלייה של אלפי אחוזים. אין כמעט סימנים בילדות המוקדמת. התלונות מופיעות בגיל ההתבגרות, ובעיקר אצל נערות. שינוי עצום ממדים כזה בשכיחות, בממדים מגיפתיים, היפוך היחס בנים/בנות וסימנים קליניים בגיל מאוחר הרבה יותר, היו מחייבים כל איש מדע רציני העוסק בתחום לבחון את התופעה; להבין מה קרה, כדי לדעת איך לטפל. אבל הפחד מפני הטרור הלהט"בי, הביוש הפומבי החרם האקדמי והחשש מפני פיטורים (כפי שאירע לד"ר ליסה ליטמן) גרמו כמעט לכל החוקרים לעצום עיניים, להתרחק כמו מאש.
בשורה התחתונה: הפרוגרס המטורלל הורס את המדע, "אם אתה לא איתנו, אתה נגדנו", הורס את הדמוקרטיה; ו"הקולקטיביות הרעיונית" משותפת לשניהם.